הבעיה הנידונה במחקר זה הינה השלכות הטראומטיזציה המשנית אשר חווים מטפלים בעברייני מין. מטפלים אלו פעמים רבות נחשפים לתיאורי מקרים מחרידים בעבודתם שגוררים טראומטיזציה משנית אשר גורמת לתשישות ולשחיקה בקרב מטפלים בעברייני מין, אשר מקשות על מטפלי עברייני המין לתפקד בצורה יעילה הן בחיים המקצועיים והן בחיים הפרטיים (Baum & Moyal, 2020; Evans & Ward, 2019). חרף ההכרה בתופעה זו, פעמים רבות מטפלים שחווים טראומטיזציה משנית חשים כי הם לא מקבלים מספיק תמיכה רגשית וכלים אסטרטגיים על מנת להתמודד עם הקושי הנפשי בעבודתם (Severson & Pettus-Davis, 2013). מכאן עולה הצורך לחפש התערבויות להפחתת ו/או למניעת הטראומטיזציה המשנית בקרב המטפלים הללו. אחד הגורמים שנמצאו כממתנים טראומטיזציה משנית הינו תחושת השליטה של המטפל, קרי, עד כמה הוא מרגיש שהוא שולט בעולמו מבחינה מקצועית ומבחינה אישית (בן פורת, 2013). אולם, טרם נבחן הקשר בין תחושת שליטה לטראומטיזציה משנית בקרב מטפלי עברייני מין. על כן, מטרתו של מחקר זה לבדוק, האם יש קשר בין תחושת שליטה של מטפל בעברייני מין לבין חוויות של טראומטיזציה משנית.
המחקר נערך בקרב 92 משתתפים (60% נשים, גיל ממוצע 42.3 שנים, 73% יהודים, כולם משכילים), שעוסקים בטיפול בעברייני מין – מרביתם עובדים סוציאליים (80%), והיתר קרימינולוגים קליניים (10%) ופסיכולוגיות (4.4%). המשתתפים מילאו את שאלון המחקר בצורה מקוונת ואנונימית דרך מכשיריהם האלקטרוניים. מהניתוח התיאורי עלה, כי באופן כללי, בקרב המשתתפים, תחושת השליטה של המשתתפים הייתה גבוהה יחסית, בעוד שהטראומטיזציה המשנית הייתה נמוכה יחסית.
