מבוא
את ההתנסות בשדה עברתי במעון בית עדן, שנמצא בעיר רמלה. המעון הוא מעון לילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, וכמו כן בעלי בעיות התנהגות מאתגרת. במעון שוהים כ-108 דיירים בין הגילאים 8 עד 21, ברמות פיגור שונות. כששמעתי על המקום בראשונה, הבנתי שהוא משמש כבית לילדים אשר רובם מגיעים ממשפחות בעלות רקע סוציו אקונומי קשה. לפני תחילת ההתנסות, בחודש נובמבר של השנה שעברה, הגעתי למעון על מנת להתרשם ממנו, וכמו כן להפגש עם העובדת הסוציאלית של המעון, כשהיא בתורה סיפרה לי על רקע המקום, כמות ואפיון הדיירים. עודכנתי כי בימי חמישי יש ישיבות צוות שמתבצעות באופן קבוע, והמשתתפים בה הם רכז טיפולי של היחידה של מנור, בנוסף לצוות היחידה שעובד איתה באופן קבוע.
בפגישה הראשונה שלי במעון העובדת הסוציאלית הכירה לי את אופי הדיירים, וכמו כן שיתפה במה נחשב צרכים מיוחדים במעון (אוטיזם, הפרעות נפש, בעיות התנהגות וכו'), כשהדגישה שמדובר לרוב בדיירים בעלי התנהגות מאתגרת ומורכבת, כשהם מחולקים ביחידות במעון על פי רמות תפקוד שונות ועל פי גילאים. באותו המפגש, העובדת הסוציאלית סיפרה לי על מנור, הדיירת איתה העברתי את החונכות במהלך השנה. העובדת הסוציאלית סיפרה לי על היחידה בה היא נמצאת. ליחידה קוראים "ספיר", וזו יחידה בה נמצאות נערות בעלות מוגבלות שכלית התפתחותית ("משה"), ברמת תפקוד קל בינוני. מנור היא בת 16, בעלת מוגבלות שכלית התפתחותית בתפקוד קל הלוקה בנוסף לכך בADHD. כמו כן, שיתפה אותי העובדת הסוציאלית כי מנור לומדת בבית ספר יובלים לחינוך מיוחד.
תהליך התפתחות הקשר במהלך עבודת השדה:
תחילה, אציין באופן גלוי כי מאד חששתי. שמעתי על מנור סיפורים שונים, אבל ידעתי שהדברים ייראו אחרת כאשר אפגוש אותה. הרגשתי, שבעקבות הסיפורים אני לא בטוחה שיהיו לי את הכלים הנכנים להתמודד איתה במצבים שהם יחסית יום יומיים אצלה, כמו למשל התקפי זעם, או מצבים בהם היא לא רגועה. תהיתי איך ייראו המפגשים, כמה שונה יהיו הסיפורים מהמציאות, ובעיקר חשבתי מה אני אוכל להביא לתוך הקשר הזה שיהיה מספיק משמעותי עבורה. הרגשתי שהיא עברה לא מעט בחיים, רציתי להיות גורם משמעותי עבורה לפחות בשנה הזו, יחד עם הלמידה הרבה שתתרחש בעקבות הקשר הזה.
