במקרה המדובר אנחנו נחשפים אל דור, ילד בכיתה ג' עם סימפטומים של הפרעת OCD. הפרעה זו באה לידי ביטוי בטקסים שונים ופעילויות חזרתיות שהוא מבצע, ביניהן שטיפת ידיים בצורה אובססיבית, שימוש בגלילי נייר בצורה מוגזמת לצורך ניקיון, שינוי מיקום השינה במיטה כך שיהיה מדויק כמו שהוא רוצה בצורה המפריעה לשגרת חייו, כתיבה ומחיקה של אותיות עד לכדי קריעת הדף בצורה אובססיבית, טלפונים רבים להוריו שמביעים חרדה שמשהו יקרה להם וכו'. כאמור, אבחר לנתח את המקרה לפי שתי נקודות מבט שונות מבחינת הטיפול. טיפול בOCD מתייחס למרכיבים הבולטים של ההפרעה וביניהם המחשבות הטורדניות, אובססיביות וההתנהגות החזרתית. למרות שכולנו מדי פעם סובלים ממחשבות אובססיביות ולמרות שזה חלק טבעי בחיים, מחשבות טורדניות המהוות חלק מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית הן מחשבות המעסיקות את האדם חלק נכבד מהיום שלו, חוזרות על עצמן שוב ושוב כשהן לא מרפות ומלוות בהתנהגות קומפולסיבית שגורמת לתחושות של מצוקה. בOCD הגורם מעורר החרדה הוא פנימי וקשור למחשבות ואימפולסים. כשמדברים על קומפולסיביות מתכוונים בעצם למעשה ברמה התנהגותית או מחשבתית הממלאים פונקציה של שליטה וביטחון ובעצם מקטינים את הסיכון שמשהו יקרה. התכנים הקומפולסיביים בעצם מהווים חיזוק שלילי לאובססיות באמצעות הפחתת תחושת החרדה והקניית שליטה. קומפולסיביות כביכול יכולה לצמצם את האובססיות ולספק הקלה, אך גם משפיעה על הסיכוי שהאובססיות יחזרו באמצעות עלייה פרדוקסאלית של החוויה אותה אנחנו מנסי להפחית ברמה המחשבתית.
גישה ראשונה- טיפול קוגנטיבי התנהגותי לOCD
גישה שניה- הגישה הפסיכודינמית
