א. עד לשנות השבעים תכונות כמו אגואיזם ורגשנות נחשבו בתור תכונות פסולות שמעוררות סלידה בקרב הצופים. לעומת זאת הקולנוע העלילתי של שנות השמונים והתשעים מספק לגיטימציה לתכונות הלל ולא שופט את הניצולים על כך שהם התאפיינו בהם. סרטים אלו מרחיבים את הבקיעים בסדר הציוני ומציגים חברה מורכבת יותר בעלת אנשים שונים ובעלת דעות ודרכי התמודדות שונים. כמו כן הסרטים הללו מביעים ביקורת על כך שבעבר התייחסו אל הניצולים בצורה שיפוטית מידי אשר לא השכילה להבין את המצוקה הגדולה ואת חוסר הברירה שהם עמדו בפניה במהלך תקופת השואה. טענה זו זכתה בעצמה לביקורת במחקר. ביקורת זה הראתה כי דמות הניצול נשארה שלילית במהלך תקופה זו. הקולנוע העלילתי של שנות השמונים והתשעים שחזרו את הדימויים הבעייתיים של ניצולי השואה. השינוי היה בדימוי של הקולטים ולא של הנקלטים. השינוי בתדמית לא משנה את הדמות הכללית של ניצולי השואה אלא מקבע את התכונות הבעייתיות ומותיר אותם בתור קבוצה נפרדת מהצברים הישראלים (שטייר- לבני, 2013).
הסרט ארץ חדשה (אורנה בן דור, 1994) הוא סרט אשר מתאר את קשיי העולים אשר הגיעו לישראל בשנות החמישים. גיבורי הסיפור הם אנה בת השמונה ויאן בן ה14. שניהם ניצולי שואה אשר הינם יתומים מאב ואימם נעדרת. הם למדו להתפרנס מכיוס ארנקים ובעוד אנה מבקשת למצוא את אמא, יאן מעוניין לשכוח את העבר ולשים אותו מאחוריו. השניים רבים במהרה ואנה בורחת ונעשית חולה.
