תגובת 'הצופה', עיתון הדגל של הפועל מזרחי והציונות הדתית, לפרשת האונס בשמרת. במרובע הקטן, המזכיר מודעת אבל, לא מופיע האבל על חילול כבודה של הנערה שנאנסה באכזריות, אלא האבל על חורבנו של החינוך מבוסס מסורת ישראל, המלווה בציטוט תנ"כי מבשר אסון.
זוהי דוגמא יחידה להצגת נושא חדשותי בדרך ייחודית המאפיינת תקשורת המונים ממוקדת מגזר. בפרסומיה, מבטאת התקשורת יותר מן המידע האובייקטיבי גרדיא. בסכין השפה המושחזת מגלה זו את ערכי היסוד של החברה, צווי המוסר והנורמות החברתיות. אופן הצגת החדשות מבנה את נושאי השיח הפוליטי, המוסרי והתרבותי בחברה, ובבחינה מדוקדקת של העיתונות והשיח ניתן לראות את יחסי הגומלין הענפים ביניהם. (להב, 2008. )
בישראל עברה התקשורת שינויים מהותיים בעשורים האחרונים. מתקשורת מוסדית ומפלגתית, הפכה זו לפופוליסטית ותחרותית. התרחבות כלי התקשורת בשנות ה-90, פתיחתם של עיתונים א-פוליטיים, והתנתקות העיתונים הוותיקים מקול המפלגה - יצרו תחרותיות בשוק, ועל כן שינוי בערכי החדשות המהותיים. בחירת הנושאים נעשתה כמעט ולא מבוקרת, ערכי ה'בידור ידע' הפכו שולטים בשיח, וערכי הצנזורה, כמו גם כבוד האדם, נדחקו הצידה לטובת חופש הביטוי והרייטינג העולה. ערכי הרייטינג מחייבים דרמטיזציה של כל מאורע מעבר לסף הריגוש הפלואידי של הציבור, ויוצרים עיתונות אגרסיבית וגסה. הדבר מתבטא גם, ויותר, בסיקור התקשורתי את עבירות המין.[1]
תקציר
מבוא
תקשורת המונים: רקע תיאורטי
תקשורת דתית-לאומית בישראל
עבירות מין בתקשורת הדתית-הלאומית
סיכום
ביבליוגרפיה
