Copycat Crime Dynamics: The Interplay of Empathy, Narrative Persuasion and Risk with Likelihood to Commit Future Criminality
"פשע חיקוי" (Copycat crime) הינו תופעה חברתית ממושכת, המקבלת בתקופה האחרונה הכרה גוברת בציבור, ככל שיש פרסום רב יותר לגבי אירועים בהם המדיה נתפסת כמקור הרעיוני של המעשה וכמודל לביצוע הפשע. פשע חיקוי מתאר ניסיון לחקות התנהגויות פשע שהופיעו באמצעי התקשורת, כגון פשעי טרור, עבריינות פלילית ואף רצח. לדוגמה, ארגוני טרור שעורפים ראשים כיוון שראו טרוריסטים אחרים מתפרסמים בחדשות כשהם עורפים ראשים, או נערים שמבצעים ירי קטלני בבתי ספר בעקבות חיקוי של אירועי חדשות דומים, משחקי וידאו או סרטים מסחריים.
למרות ההבנה הציבורית כי פשע חיקוי הינו די רווח ואף מסוכן, הרי כי יש מעט מחקר על עברייני חיקוי בודדים, במיוחד ככל שמדובר בבני נוער עם רקע פלילי או בסיכון. מה גם, כי אין כמעט מודלים לפשע חיקוי המושפעת מהתקשורת, וגם אין כמעט חקר גורמים הקשורים אליה. עם זאת, שני גורמים פסיכולוגיים נחשבים כמנבאים לפשע חיקוי, שעדיין אין עליהם די ידע אמפירי ביחס לפשעי חיקוי, הם אמפתיה ושכנוע נרטיבי.
ראשית, אמפתיה היא היכולת לדמיין את עצמנו בנעליו של אדם אחר. עוצמתה תלויה ביכולת לחקות ולראות את העולם כפי שרואה מישהו אחר. לפיכך, כדי להיות אמפתי נדרשת יכולת חיקוי, לפחות ברמה הקוגניטיבית, אם לא גם הרגשית, ולכן אמפתיה עשויה להיות קשורה לחיקוי פשע, ככל שבאה באינטראקציה עם גורמי נטייה אחרים כמו סיכון לפלילים ונטייה לתוקפנות.
