בישראל קיימת ערבוביה של אוכלוסיות מודבקות סטיגמות, על אנשים. הניכור וחוסר בתקשורת מביא נערים רבים, מקרב העולים, לאלימות. האלימות נובעת בעיקר מהסטיגמה, אשר הודבקה עליהם. בעקבות הסטיגמות הללו התקשורת מתעוותת ואינה מאפשרת לאותו נער, עולה, להגן על עצמו בצורה מילולית, אלא רק באמצעות האלימות. בעיה זו מחמירה מאחר והסטיגמה מציגה את הנורמאלי, ביחס להתנהגותם של הבלתי נורמאלים. הבעיה בקרב העולים היא, אנשים עם תרבות שונה, בעלי ציפיות שונות. הם באים במטרה להיות עם היהודים, היות ובארץ מוצאם נידו אותם, בגלל דתם. עתה הם מצפים להתקבל כשווים בין שווים בארץ. אך הם מקבלים מיתוג אחר, של עולה, שונה, ולא מתקבל כשווה. מצב זה, בו הם חיים בהרגשה, כי בכל מקום הם ייצגו את השונה, מביא אתם למצב פגיעובמרבית המקרים להתפרצויות אלימות, כלפי החברה הישראלית, המואשמת במצבם הקשה (ביטון, מ. ואלבז, ג. 2000).
לכן הוצבה מטרה, והיא "צמצום הפערים ההשכלתיים, הכלכליים והחברתיים" (לרזה, כ. 2016. עמ' 182), הקיימים בין האוכלוסיות השונות כמו, עולים חדשים, קשישים, ערבים אסירים וכדומה (לרזה, כ. 2016). כאשר אחת התופעות המתקדמות היא שיקום האסיר עוד בבית הכלא. אחד התפקידים המרכזיים של הסוהרים הוא, לשמור על האסירים במצב גופני ונפשי טוב ולהחזירם לחברה, לאחר שעברו טיפול, ואותם אסירים אלימים פחות (וייס, י. 2009).
1. מבוא
1. בעיית האלימות
2. השפעת הדימוי העצמי על התנהגות העבריין
3. שיקום האסירים
3.1. הכשרת האסירים
4. תוכניות מונעות אלימות
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה
