בשנת 2020 עלתה לאוויר בחברת הטלוויזיה האמריקאית Netflix סדרת הריאליטי "האהבה היא עיוורת" (Love is Blind). בסדרה השתתפו 30 גברים ונשים ששאיפתם העיקרית היא להתאהב ולמצוא זוגיות.
הסדרה צולמה במשך 10 ימים, בהם הגברים והנשים שהו בחדרים נפרדים, ונפגשו למספר דייטים עם פרטנרים שונים בכל יום, אך במקום שיהיו אלו דייטים "רגילים", הם היו מעין בליינדייטים, במלוא מובן המילה, כלומר גם במהלך הדייט השחקנים לא ראו אחד את השני, אלא רק שמעו את האחר, כשהפרידה ביניהם מחיצה.
משך הדייטים היו דייט בכל יום במשך 10 ימים עם כל פרטנר (הם יכלו לצאת עם כמה פרטנרים ביום אחד), כשבתום 10 הימים בני הזוג שבחרו אחד בשני (מתוך כמה אנשים איתם יצאו) התארסו ורק לאחר מכן ראו אחד את השני, כאשר תאריך החתונה המיועד היה ל-4 שבועות לאחר מכן.
בעבודה זו אבצע ניתוח ביקורתי על הפרק הראשון, "Is Love Blind?", מתוך עונה מס' 1 של הסדרה, על ידי ניתוח סמיוטי וקונוטטיבי של הסימנים והאלמנטים האודיו-טקסטואליים-וויזואליים השונים העולים מן הצפייה בסדרה. בתוך כך, אנסה להראות אילו מסרים מועברים מהתכנית ומיוצרי הסדרה ישירות או באופן סמוי לצופה, באמצעים חזותיים שונים.
בניתוח אשתמש בעין ביקורתית, ואחקור כיצד סממנים תרבותיים הבאים לידי ביטוי בסדרה משפיעים על הצופים בה, וכיצד מערכות הסימנים השונות ויחסיהן אלו עם אלו, טוענות את הפרק במשמעויות המשרתות את הסימנים האלו.
פתיח
גוף העבודה
סיכום
ביבליוגרפיה
