״לאדם שמשתתף בדרך החיים הדמוקרטית יש חשיבה חוקרת וביקורתית. כאשר הוא מטפל בבעיות אישיות וחברתיות הוא לא רק מחפש ראיות חדשות, אלא גם מעריך את מה שהוא מוצא. הוא בוחן, מנתח, מפרש, מעריך. הוא מפעיל שיפוט וחשיבה עצמאית.
הרגל זה של חשיבה ביקורתית, ברמות שונות, חיוני לפעולתה של דמוקרטיה אמיתית. תפקידן של הדמוקרטיות שנותרו על כנן בימים קשים אלה הוא בעל שלושה מרכיבים: הכנת הצבא, תכנון הכלכלה ושימור ושיפור של המוסדות הדמוקרטיים. תפקידו המיוחד של החינוך כלול בעיקר במרכיב השלישי... דרך אחת לעשות זאת היא להדגיש את פיתוח ההרגלים של חשיבה ביקורתית בקרב כל האזרחים והמועמדים לקבלת אזרחות. הדמוקרטיה חייבת להיחלץ מן הניוון של היכולת הביקורתית שכפתה הדיקטטורה המודרנית. החינוך חייב להגן על מעוזי הדמוקרטיה, ולכן הוא חייב לדאוג לאזרחות חושבת.״ (דיוויד ראסל, 1941, מצוטט אצל הרפז, 2005, עמ׳ 381).
בתור מורה בשנת התמחות, אני מלמד בכיתות י' תקשורת. במסגרת לימודי התקשורת הגענו לנושא של "סאטירה ופארודיה". סאטירה ופארודיה הם נושאים מורכבים שההבנה שלהם כסוגה רטורית ואמנותית אינה פשוטה להבנה גם לאנשים בוגרים. בסאטירה ופארודיה (במיוחד בסאטירה) היציאה מהקופסא, ההתבוננות מהצד ללא דעה קדומה והחשיבה הביקורתית חשובים מאוד. שכן, מדובר בתכנים שלעיתים הם ברורים ולעיתים הם כמעט בלתי ניתנים להבנה מלאה בצפייה ראשונה ואפילו בצפייה שנייה.
המטרה שלי היתה ללמד תלמידי כיתות י', שעוד לא עברו יותר מדי בחייהם ופחות נחשפו אל "החיים האמיתיים" להבין מהי סאטירה ופארודיה, כחלק מפיתוח חשיבה ביקורתית בכיתה וכחלק מכלים שיכולים לעזור
מבוא
סקירת ספרות
מתודולוגיה
ממצאים
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים:
שאלון עבודה
עבודה 1
עבודה 2
עבודה 3
