כאשר בוחנים את התוכן הטלוויזיוני הישראלי, ניתן לומר, כי זה שופע בעשורים האחרונים, ככל הנראה, יותר מאי פעם, בחשיפה והצגה מגוונת יותר של אוכלוסיות מיעוט בישראל. אם של בני העדה האתיופית, החרדית, הערבית, וגם, ובאופן המשתלב (וייתכן מתעכב) עם המגמה העולמית, לרבות נוכח מהפכת ה-״מי-טו״ (#MeToo), בהצגה של ייצוגים מגדרים מגוונים יותר, וביצירת מגוון רחב יותר של המגדר הנשי, ונקודת מבטו (פירסט, 2017).
אסכולת תקשורת כתרבות, בוחנת בדיוק את הקשר הזה, בין ייצוג ותוכן תרבותי והמוני, כתוכן המשקף את ערכי ועקרונות החברה הנתונה, או כחלק סמוי או מוצהר מהדיון החברתי, שמטרתו לעצב מחדש, לאורך זמן, את התרבות והמבנה הערכי החברתי, אשר מקדש או מדיר עקרונות וערכים מסוימים, על פי אינטרסים ציבוריים וניסיון שימור של הבדלי מעמדות וכוח (ליבס ולוין, 2013). סוגה אחת מרתקת ובעלת נפח מחקרי מספק, הינה סוגת תכניות וסדרות הסאטירה. סוגה זו מרתקת, מכיוון שמאפייני סוגה זו, מאפשרת ליוצריה זליגה מסוימת למרחבי הפנטזיה, המעניקה לגיטימציה להופעה של מסרים ודמויות שלרוב מוצנעות בתרבות המרכזית (המיינסטרים). על כן, הסוגה הסאטירית, מצטיינת בהחדרה של מסרים יוצאי דופן, המאפשרים דיונים ופריצות דרך חברתיות (לוין, 2016).
מבוא
1. גישת תקשורת כתרבות
2. ייצוגים מגדריים בתרבות הפופולארית והישראלית
2.1 הקשר בין מגדר לתרבות פופולארית
2.2 מגדר בתרבות הפופולארית בישראל
3. סאטירה, מגדר וייצוג
3.1 סוגת הסאטירה ותקשורת כתרבות
3.2 סאטירה ומגדר
4. שאלת המחקר ושיטת המחקר
4.1 כלי המחקר
4.2 שדה המחקר
4.3 הליך המחקר
5. פרק הניתוח
5.1 ניתוח הפרקים בעונה הראשונה של הסדרה
5.2 ניתוח הפרקים בעונה השנייה של הסדרה
6. דיון
ייצוג נשי המבטא רוע
ייצוג נשי המבטא זיוף
ייצוג נשי המבטא תלות
7. סיכום
מקורות
נספחים
נספח א׳: מקורות לא אקדמאיים
נספח ב׳
