"בית"ר ירושלים" הוא מועדון כדורגל ותיק שהוקדם בשנת 1936 (הארץ, אין תאריך). הקבוצה ידועה באוהדים בעלי דעות ימניות, ומאז הקמתה כמעט שלא שיחקו בה כלל שחקני כדורגל ממוצא ערבי. לקראת סוף ינואר 2013, תחת ניהולו של ארקדי גאידמאק, שהיה מבעלי הקבוצה, 'רכש' המועדון שני שחקנים ממוצא צ'צ'ני, שעתידים היו להצטרף לקבוצה ולשחק בה. גאידמאק היה מודע לתגובתם של אוהדי הקבוצה שלא תאחר לבוא, שכן כבר כמה שנים קודם לכן, ב-2004, הצטרף לקבוצה שחקן ניגרי ממוצא מוסלמי, אשר עזב אותה זמן קצר לאחר הצטרפותו, בשל לחץ האוהדים (אסייג, 2013). אוהדי הקבוצה נשאו כרזות גזעניות במשחקי כדורגל, קיללנו את השחקנים במהלך אימוניהם (בן שימול, 2013) והפגינו נגד השתייכות השחקנים המוסלמים לקבוצה. עונשי התאחדות הכדורגל הארצית, כגון הפחתה ביציעים במשחק (אולג'ם, 2013), לא הועילו. בפברואר 2013 הוצתו משרדי הקבוצה בירושלים, על-ידי חברי ארגון "לה פמיליה"- ארגון ימני קיצוני של אוהדי הקבוצה, במחאה על צירוף השחקנים הצ'צ'נים (חסון, 2013). לבסוף, עזבו שני השחקנים את הקבוצה ואת ישראל חודשים ספורים לאחר הגעתם (בן דור, ממן וזיו, 2013).
אופי הסיקור התקשורתי נחלק לשניים: כתבות בעלות אופי אינפורמטיבי, לצידן כתבות או טורי דעה בנושא שהיו ללא יוצא מן הכלל שליליים, והתמקדו בשחקן המרכזי בפרשיה- בקבוצת אוהדי בית"ר ירושלים, בעלי ההתנהגות הגזענית כלפי השחקנים הצ'צ'נים, ובכלל. היו כתבות שהתייחסו לראשי הקבוצה, לבעלים- ארקדי גאידמק ועל המניעים מאחורי רכש השחקנים, כתבות שהתמקדו בשחקנים הצ'צ'נים עצמם ובתהליך שעברו עם הגעתן קבוצה, וישנו אף סרט דוקומנטרי שליווה את השחקים הצ'צ'נים בהגיעם לקבוצה, שנקרא "טהורה לעד", הלוגו בו השתמשו אוהדי הקבוצה בכדי למחות כנגד הבאת שחקנים שאינם יהודים לשחק בקבוצה (סדן, 2015). אולם רוב הכתובות נסובו סביב התנהגות האוהדים (חלקם, יש לציין), שפי שיפורט להלן.
תיאור המשבר
2. סיקור תקשורתי
3. שחקנים
3.1 שחקנים מרכזיים
3.2. שחקני משנה
4. ניתוח המשבר
4.2. שלבי המשבר
4.3. אסטרטגיית הטיפול במשבר
4.4. טקטיקה- גיבוש וניסוח מסרים
5. ביקורת על הטיפול במשבר
6. הפקת לקחים
7. מסקנות
ביבליוגרפיה
נספחים
1.כתבות פרינט
2.עיתונות מקוונת ופרינט- שמות כתבות
