רטוריקה היא כלי שנועד לשכנע את הציבור לתמוך בעמדה מסוימת. כלי זה הוא כלי ישן מאוד אשר מוכר לנו כבר מן העת העתיקה והוא זכה לתיאורים רבים בהיסטוריה האנושית[1]. פוליטיקאים רבים מנסים לגייס את אהדת הציבור, בין אם כדי לתמוך בהם בבחירות, בהחלטות או בין אם להעביר מסר אידאולוגי מסוים שהם ירצו שהעם ישתכנע בו, על ידי נאומים שאמורים לעורר את העם לשינוי זה. עבודה זו תבחן את היכולת של גיוס אהדת הציבור באמצעות רטוריקה. כיצד הפוליטיקאים מבצעים את גיוס הציבור לרעיון מסוים או לדרך מסוימת באמצעים של רטוריקה.
כדי לבחון את התופעה אבחר בשלושה נאומים בולטים בהיסטוריה של העולם ושל העם היהודי המתחדש בארצו. הניתוח ינתח את הנאום של בגין בימי בחירות 82 ( נאום חברתי עדתי), נאום של משה דיין בשנת 56 ( נאום הספד עבור רועי גוטברג). שתי הנאומים הללו ינותחו לעומת הנאום המונומנטלי של ווינסטון צ'רצ'יל בימי מלחמת העולם השנייה- נילחם בחופים. המטרה כאן היא להבין כיצד הנאומים של אותם הנאומים ביקשו להשיג את אהדת הציבור על ידי אמצעים רטוריים. שאלת המחקר של העבודה תהיה:
כיצד ניתן להשיג את הגיוס אהדת הציבור באמצעות רטוריקה". משה דיין לצד מנחם בגי ן( שתי גישות שונות) אל מול הנאום המיתולוגי של ווינסטון צ'רצ'יל - נאום 'דם יזע ודמעות'.
מבוא
מסגרת תיאורטית/סקירת ספרות
רטוריקה פוליטית
גיוס אהדת ציבור באמצעות רטוריקה
מסגרת מתודולוגית – קורפוס ושיטת מחקר
ניתוח אמפירי
נאום 1 מנחם בגין
נאום 2 נאום משה דיין הספד לרועי גוטברג
נאום 3- וינסטון צ'רצ'יל- נילחם בחופים
דיון ומסקנות
סיכום
ביבליוגרפיה
נספח 1
נספח 2
