1.תמצית המחקר
1.1.עיקרי הדברים
1.1.1.שוק התקשורת
שוק התקשורת הינו ענף כלכלי מהותי במשק הישראלי, אשר היקף הפעילות בו מסתכם כיום בלמעלה מ-23 מיליארד ש"ח בשנה. שירותי התקשורת מהווים מוצר בסיסי אשר מגיע לכל בית בישראל, וזאת במגוון אמצעים: תקשורת סלולרית, תקשורת פנים ארצית (טלפוניה נייחת), אינטרנט מהיר וטלוויזיה רב ערוצית.
לנוכח ההשקעות הכבדות הנדרשות על מנת לספק שירותי תקשורת, והמורכבות התפעולית הרבה המאפיינת את הפעילות, קיים יתרון משמעותי לגודל לחברות הפועלות בו. כתוצאה מכך מצוי הענף במגמה מתמשכת של התגבשות, אשר הביאה לכך שכיום פועלים בענף 4 גופים משמעותיים, אשר מרכזים יחדיו 99% מההכנסות. בהתבסס על ההכנסות של החברות לשנת 2014[1], חלקה של בזק הינו כ- 40% מההכנסות, בעוד שלוש הגושים/גופים הנוספים מהווים כל אחד כ-20% מהפעילות.
השינויים הטכנולוגיים הרבים שאפיינו את הענף בעשורים האחרונים ומערך ההסדרה שהוכתב על ידי משרד התקשורת הביאו להתפתחות תחרות בכל רובדי השירותים הקיימים. במסגרת זו, חברת בזק, אשר בעבר הרחוק הייתה ספק השירותים המרכזי, לצד חברות הכבלים שסיפקו שירותי טלוויזיה רב ערוצית, עדיין מרכזת את עיקר הפעילות בתחום בכלל ובתחום הטלפוניה הפנים ארצית בפרט. ואולם, חלקה של בזק בתחום נשחק בעבר משמעותית והוא נמצא עדיין במגמת שחיקה מתמשכת. לצידה של בזק התגבשו עוד שלושה גושים משמעותיים אשר מספקים אף הם סל שירותי תקשורת מלא של טלפוניה קווית, שידורים ואינטרנט – סלקום, פרטנר ו-HOT. שלושה גושים אלו פועלים באופן מתמשך להרחיב את סל השירותים שלהם.
