מבוא תיאורטי
עבודה זו מבקשת לעסוק בייצוגים התקשורתיים של נשים, באמצעות ניתוח שלוש סצנות מן הסרט 'ולקחת לך אישה' (2004) בבימויים של רונית ושלומי אלקבץ.
לפי ג'יימס קארי (1989) התנהגותו של הפרט בתוך החברה מושפעת מהתבניות שמוסדות החברה והתרבות משרטטים בעבורו. קארי משתמש במטאפורה "דג במים" על מנת לתאר את השפעת התרבות על פעולותינו. הוא רואה את התרבות ככזאת העוטפת אותנו כפי שהמים עוטפים את הדג. לטענתו, אין אנו יכולים לראות את העולם כצופים מבחוץ או להצליח לחשוב באופן שונה מזה שהשפה מאפשרת לנו. המפה הקיימת ברשותנו היא המשקפיים דרכם אנו רואים את העולם. רק באמצעות מפה זו אנו יכולים לראות את עולמנו ולקבל החלטות על פעולותינו.
בנוסף מסביר קארי את משמעותה של התקשורת כתרבות באמצעות שתי הגדרות תקשורת כהעברה ותקשורת כהתכנסות. על פי תפיסתו התקשורת משמשת ככלי להעברת מידע במטרה להגיע לפריסה ולמספר אנשים הרחב ביותר. לאור זאת, היא נתפסת ככלי לשליטה בבני אדם ובמרחב. תקשורת כהתכנסות (תקשורת כייצוג) התקשורת מאפשרת לקיים סדר בעולם באמצעות שיתוף ושיוך לאמונות וערכים חברתיים משותפים גם אם הם ידועים. קארי טוען כי התקשורת יוצרת מעין טקסים חוזרים ונשנים על מנת למשוך ולקרב בין הפרטים בחברה, זאת באמצעות תחושות של שיתופיות, אחווה, ואמונות משותפים.
כלומר, התקשורת כתרבות מאפשרת לנו לראות את העולם דרך משקפיים מסוימים, והללו מושפעים מן הנורמות והתכתיבים של החברה בה הם מתקיימים. חלק מנורמות אלה המועברות אל הפרט, הינן נורמות ותפישות מגדריות. בהקשר לכך, הן אלכסנדר ותומפסון (2008) והן וסטרגארד ושרודר (1985) טוענים לסדר פטריארכלי שליט.
