אריגה, היא בעצם מלאכה של שילוב בין שתי קבוצות או יותר של חומרים שבדרך כלל, אבל לא בהכרח נעשה בזוויות ישרות, על מנת לייצר מבנה קוהרנטי מסוים. בגלל סיבות שונות כמו הטבע ושינויי האקלים, החרקים והאש, מעט מאוד דוגמאות של בדים ארוגים שרדו מהעבר ועל כן רוב המידע הידוע לנו על האריגה בצורה הפרימיטיבית שלה, מבוסס בדרך כלל על ספקולציות. מרבית הבדים הארוגים שכן הצליחו לשרוד, נמצאו בעיקר באזורים צחיחים, אדמות ביצה, קברים אטומים ואזורים קרים במיוחד[1]. כאשר אנו שומעים את המונח טקסטיל, זה ייקשר לנו, לפחות בדרך כלל, לבד המיוצר על נול או על מכונת אריגה. בד האריגה נוצר על יד חיבור של חוטים בצורת שתי וערב. מלאכת האריגה עצמה היא אחת המלאכות העתיקות ביותר ויש לה גם התפתחות היסטורית ארוכה. חקר ההיסטוריה של מלאכת האריגה מבוסס בעצם על ממצאים ארכיאולוגיים, ציורים עתיקים, ציורי קיר, אנדרטאות אבן וכן גם מסמכי ארכיון. אחד מהתיעודיים ההיסטוריים הללו ואולי החשובים ביותר הוא התנ"ך. גם במיתוסים היוונים כמו המיתוס על ארכנה שנהפכה לעכביש על ידי האלה היוונית אתנה. תחילת ייצור הבדים באריגה, מתוארכת לשנים רחוקות בהיסטוריה ולמעשה לא ניתן להגדיר אותן במדויק.
האתרים העתיקים המשמשים כעדות לייצור בדים במלאכת האריגה, מגיעים מרשומות בסין ובמצרים, רשומות אשר נחצבו בכלי חרס ותוארכו עד ה12,0000 לפני הספירה.
