"באחד הימים, לפני זמן רב, נתקלתי בתצלום של ז'רום, אחיו הצעיר של נפוליאון שצולם בשנת 1852. אותה שעה עלה בדעתי, בתימהון שלא פחת מאז: 'הנה אני מסתכל בעיניים שהסתכלו בנפוליאון'. לפעמים אני מדבר על התימהון הזה, אבל מאחר שכנראה איש לא חילקו עמי ואפילו לא הבינו (החיים מורכבים מאותן זוטות של בדידות), הדבר נשתכח ממני [...]. נתקפתי תשוקה 'אונטולוגית': ביקשתי ללמוד, ויהי מה, מהו הצילום 'כשהוא לעצמו' ומהי התכונה המהותית המייחדת אותו במכלול הדימויים שלנו".[1] כך פתח רולאן בארת את ספרו על הצילום אשר הפך לדפוס המפורסם ביותר בשיח על הצילום.
בעידן של היום, המצלמה שינתה באופן משמעותי את חיי האדם, את תפיסותיו ואת הגדרת זהותו. שינוי זה מגיע קודם כל בהרחבה גדולה מאוד של שדה הראייה האנושי. הצילום מאפשר לאדם ללמוד על התקופה ועל אופן התנהלות החיים של אנשים שחיו הרבה לפני זמננו, כמו גם לחוות אירועים שלא ניתן לראותם או להגיע אליהם פיזית. בזכות הצילום ניתן להעלות לתודעה תהליכים המתרחשים הרבה מעבר לשדה הראייה המוגבל של האדם. הצילום בעצם מצמצם את המרחק בין בני האדם ותורם לכפר הגלובלי. נוסף על כך, המצלמה מאפשרת לחשוף את המעשים אשר נעשים בסתר כלומר לפרסם תופעות מוסתרות ולהעלות אותן על סדר היום הציבורי, לעורר את סערת הרגשות של כל אלה שלא ידעו על קיומם ולהביא לשינוי. המצלמה אפשרה בעצם לכל אחד להביע את זווית הראיה שלו ולהציג את דעתו. הצילום פיתח את ההיבט הפוליטי בעניין והביא לכך שהאדם החל להבין את תצלומי הנוף על פי יחסי הכוחות שהוא מאפיין באופן מוסתר.
מבוא
פרק 1: סקירת ספרות
יסודות הצילום וצילומי הנוף
תולדות הצילום והנוף בעולם
צילומי הנוף בארץ ומשמעותם
משמעות בצילום
התיאוריות של מיטשל ופוקו
התיאוריה של פוקו
התיאוריה של מיטשל
מיזוג התיאוריות וההיבט הפוליטי
פרק 2: מתודולוגיה
אוכלוסיית היעד והרציונל
תכנית הלימודים לפי תחומי דעת
אפיון ניתוח ביקורתי של הצילום
פרק 3: הוראת הצילום וקריאת טקסט חזותי
חינוך לאוריינות ותרבות חזותית
הצילום ככלי חינוכי
הטקסט החזותי ומסריו
פרק 4: צלמים ישראלים ותפיסת הנוף
אלכס ליבק
נועה בן שלום
יוסף כהן
גלעד אופיר
פרק 5: סיכום ומסקנות
נספחים
