בעיקרון יצירת אומנות הינה מעשה אומן והיא מקורית וחד פעמית מקורה במוחו ודימיונו של יוצרה, ועל כן אומנם בעבר היתה ניתנת יצירה לחיקוי ולהעתקה: על ידי מתלמדים שעסקו בחיקוי היצירה כדי ללמוד ממנה, על ידי אמנים שהיו מעוניינים לחקות יצירות ולהפיצם ועל ידי רודפי בצע שמטרתם היתה להתעשר על חשבון מקוריותם של אמנים אחרים, לדוגמה היוונים היוו משתמשים בשתי שיטות שיעתוק: יציקה וטביעה, ייצןר המוני התאפשר רק יצירות העשויות ארד או חרס שרוף או מטבעות כל שאר היצירות לא נתנו לשיעתוק, עם התפתחות חיתוך העץ ניתן היה גם לשעתק עבודות גרפיקה, לאחר מכן הגיעה שיטת השעתוק בדמות דפוס האבן כך ניתן היה להנות מאיורים משועתקים, לאחר מכן באופן דומה הגיע שיטת הצילום,למעשה אז השיג קצב השעתוק את קצב הדיבור.
כיום השיעתוק הטכנולוגי הינו בבחינת חידוש המצליח לבסס את מעמדו בהיסטוריה.
יש לזכור שגם השעתוק המושלם ביותר לא יהיה אותנטי עם תחושת הכאן ועכשיו, דהיינו לא יביא לידי ביטוי את נוכחותה החד פעמית שמקום שבו היא נמצאת. הנוכחות החד פעמית התחלפה ביצירה במרוצת הזמן בבחינת זכויות הקניין ואת העקבות הראשונים אפשר היה לגלות רק באמצעות אנליזות פיסקליות וכימיות שלא ניתן היה לבצע אותם בשיעתוק.
בדרך כלל המקורי והאוטנטי נחשבים ליפים יותר ביחס לזיוף- זה ששועתק ידנית אך לא ניתן להגיד זאת ביחס לשעתוק הטכני
