בעבודה זו אדון ביצירה ה"בלתי-אמצעית" של האמן סלבטור גראו (Salvatore Garau) אשר נמכרה בסכום עתק של 18,300 דולר, על אף היותה פסל חסרת ממשות, או במילים אחרות: בלתי נראה. יצירה זו תשמש כמקרה בוחן לדיון בערכה של האומנות ובמשמעויות שבהן היא אוחזת, כמו גם ברעיון היצירה הבלתי נראית. כמו כן, אבחן השפעות רעיוניות שונות שניתן לזהות ביצירה ואראה דוגמאות נוספות לאופנים בהם רעיונות אלה באים לידי ביטוי באמנות.
כאשר ניגשים לדון ביצירה בלתי נראית, בלתי אפשרי שלא להיזכר במעשייה "בגדי המלך החדשים" מאת הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן. הסיפור מגולל את עלילתם של שני נוכלים המגיעים לבירת המלך ומתחזים לאורגים. הם מבטיחים ליצור עבור המלך את מיטב המחלצות המפוארות והמתוחכמות עד כדי כך שטיפשים או חסרי יכולת לא יכלו לראותן. במהלך עבודתם של האורגים, איש מאלה שחזו במלאכת האריגה אינו מעז להצהיר על העובדה הברורה כי הנולים ריקים מחשש שייתפס כטיפש. כך, הנפשות הפועלות כולן משתפות פעולה עם ההתחזות. הסיפור מגיע אל שיאו כאשר המלך יוצא לתהלוכה מול כל אנשי העיר אשר ממשיכים לציית ואינם מפרים את הקונפורמיות במחיר של אמת. לפתע, אחד הילדים מתפרץ וצועק ש"המלך הוא עירום". מכיוון שהילד טרם עבר את תהליכי החברות המכתיבים מה נכון וראוי בחברה, הוא נותר אותנטי לאמת שרואה בצורה ברורה לנגד עיניו ולא באמצעות הפריזמה החברתית. הסיפור הינו אלגוריה ביקורתית על אשליה והונאה עצמית שהפרט לוקח על עצמו בתהליך החברות על מנת להשתייך לכלל.
