חלק א' – נושא: צילומי עיתונות -תמונת השער של לייף של מרילין מונרו, מאפריל 1952. את התמונה צילם פיליפ הרסמן.
1. רקע להיווצרות הצילום ורטוריקות צילומיות: מדובר על השער של הראשון של מרילין מונרו ללייף[i], רגע לפני פריצתה הגדולה לתודעה - בשנה הבאה לאחר הצילום, תשתתף מרילין בשוברי קופות שנצפים עד היום, כמו "גברים מעדיפים בלונדיניות", ו"איך להינשא למיליונר". ב-1952, עוד לפני פריצתה הגדולה בשוברי קופות אלו, כבר צברה כאמור רזומה נאה של השתתפות בסרטים רבים, והעניין הציבורי באישה הבלונדינית, הכריזמטית והיפה הלך וגבר. מרילין הפכה בזמן קצר מרגע חשיפתה לעין הציבור לסמל מין מוכר ברחבי העולם, והציבור אהב אותה ורצה לדעת עוד על סיפור חייה, אהבותיה, ועוד דברים פיקנטיים הקשורים בשחקנית. כך התאפשר לה להופיע בשער מגזין לייף האמריקאי שכבר היה מוכר ובעל תפוצה נרחבת Seeman, 2017)).
רקע נוסף לצילום הוא מגזין לייף עצמו. המגזין החל לקבל תנופה בפופולריות שלו החל משנות השלושים, ולמעשה מגזין זה חולל חידוש ניכר בשימוש בתצלומים.
חלק ב' – הומר סייקס: בחרתי את תמונתה של ג'ביין דסאי, מנהיגת שביתת הפועלות המזרח אסיאתיות במעבדת עיבוד הסרטים שבגרווניק (חלק מצפון לונדון) בגין הלנות שכר ותנאי עבודה גרועים, שצילם הומר סייקס ב-1977. התמונה היא חלק מז'אנר צילומי רחוב תיעודיים פמיניסטיים פוליטיים המבקשים לתעד את המציאות כפי שהיא, כאשר לרוב הצלמים, כמו סייקס, הינם אקטיביסטיים בעצמם. כמובן שבמקרה שהמצולם מודע לצלם הרחוב נוצרת אינטרקציה ייחודית ביניהם, לכן הצילום אינו ייצוג טכני לחלוטין בהכרח. לצילומי הרחוב היה תוקף תרבותי. הייצוג הצילומי בצילומי הרחוב העלה נושאים, שלעתים אינם מדוברים, לסדר היום. צילום הרחוב נחשב כבעל יכולת לייצר מציאות ולשנות נרטיב לשם שינוי פני החברה. באותה תקופה, בשנות השבעים, חלו באנגליה הרבה הפגנות ברחובות, למשל על רקע של ויכוחי ארגוני פועלים נגד מעסיקיהם, מאבקים למען הפמיניזם וזכויות המיעוט ועוד; והרחוב הפך מרחב טעון ונפיץ פוליטית.
