אחד מהרעיונות המרכזיים של פוקו (Foucault), העוסק במשטור ופיקוח על גוף האישה, מדבר על האופן שבו המציאות החברתית מייצרת הפרדה, כלומר, איפה ואיפה בין נשים הנמצאות תחת הגדרות שונות, וכך מפצלת את כוחן, ומונעת מהן לצבור כוח חברתי נגדי, אשר יאתגר את ההגמוניה הקיימת, והתרבות הפטריארכלית השוררת בחברה המערבית. בעיני רבים, שיטת ׳ה-הפרד ומשול׳ הינה זו בדיוק חלק מהמנגנון הסמוי אשר מרכיב את החברה הישראלית והערכים השולטים בה, אשר פוגע מצד אחד, את יכולת ההתנגדות המגדרית והפמיניסטית, ומצד שני, נותן דרור לביטויים שונים של ׳הצטלבויות׳, מושג המבטא כיצד דיכוי כלפי אוכלוסייה או חתך דמוגרפי מסוים, מתבטא פעמיים, ואף יותר, וכך מוביל למציאות בלתי אפשרית עבור המדוכאת (Crenshaw, 1990, 1241-1299).
במידה רבה, זהו סיפורן של הנשים הערביות הישראליות בישראל, אשר הבנתה לעומק, מתארת מציאות כמעט סוריאליסטית. המציאות הדואלית, בין ׳הכפר הערבי׳ לבין ׳העירוניות הישראלית׳, מייצרת משבר זהותי בקרב הצעירים בערביי ישראל, הנמשכים לליברליות התל אביבית, אך מדוכאים בה, ומבקשים לשמור אמונים להיסטוריה הפלסטינית והצלקת של מאורעות הנכבה (גרץ׳ וחלייפי, 2006). האישה הערבייה בישראל סובלת מדיכוי ואפליה מעצם היותה אישה, אם במרחב הביתי והקהילתי, השומר על מסורות ועל תרבות ליברלית פחות, ומגביל בהתאם את האישה אשר במקרים רבים, עדיין נתפסת כרכוש, והחלטותיה מהוות משקל על כבוד המשפחה, באופן המסכן את חייה (Ball, 2012, 1-70). ואם במרחב העירוני-ציבורי הישראלי, האמנם ליברלי יותר, אך עדיין, כמו מדינות מערביות רבות, מפלה את האישה באופן יום יומי, ומהווה מרחב תוקפני ואלים כלפיה.
הקדמה
ניתוח הסרט לא פה לא שם
דיון ומסקנות
מקורות
