אירוע ייחודי בדת האסלאמית שהתרחש בשנת 615 הוביל ברבות הימים לדילמות רבות אודות מערכת היחסים של דת האסלאם עם דתות אחרות ובעיקר עם הנצרות. ההגירה הראשונה של מאמיני דת האסלאם בשנת 615 לאתיופיה התאפיינה מצד אחד בהגנת המוסלמים על ידי השלטון הנוצרי האתיופי ובכך מוחמד הכיר בחוב היסטורי של האסלאם כלפי אתיופיה ועל הצלת מאמיניו. מאידך עמדות אחרות גורסות כי הגעת המוסלמים לאתיופיה הסתיימה בדחייה ושלילה של הדת המוסלמים באתיופיה ומכאן מוסלמים אחרים רואים בכך התנהגות כופרת שיש להילחם נגדה. דילמה זו עתידה לעצב את מערכת היחסים של האסלאם עם אתיופיה לאורך מאות שנים, כאשר התפיסה הכללית הרווחה הייתה כי יש להניח לנפשם של האתיופים כל עוד הם אינם פוגעים במוסלמים (ארליך, 2005: 102-103).
לאורך השנים תפיסה זו התאפיינה באתגרים רבים כאשר הן קיסרים אתיופיים והן מצביאים מוסלמים לעיתים ניסו לשבור את ההסכם ההיסטורי ולפגוע זה בזה. עבור מוסלמים רבים אתיופיה נתפסה כאי של נצרות המצוי בלב האסלאם ומכאן היה קושי להכיל את הנוכחות הנוצרית, מאידך הקיסרים הנוצרים לעיתים עסקו במעשי טבח, דיכוי קבוצות מיעוט והגבלת הניידות של המוסלמים שהובילה לאנטגוניזם בין הדתות. עם זאת ברוב הזמן הנוצרים האתיופים והמוסלמים חיו בשלום זה עם זה (Loimeier, 2013: 180, 184-185).
מבוא
האסלאם באתיופיה – סקירה היסטורית
התפיסה האסלאמית כלפי אתיופיה
מוסוליני ואתיופיה – רקע מקדים
תמיכת המוסלמים לכיבוש אתיופיה על ידי איטליה
התנגדות המוסלמים לכיבוש אתיופיה על ידי איטליה
סיכום
ביבליוגרפיה
