בשנת 2011 נכנס המזרח התיכון וצפון אפריקה לתהליך המבשר שינוי בקנה מידה היסטורי, השווה בחשיבותו לסוף המאה ה-19, בזמן היווצרותן של מדינות הלאום הערביות לאחר מלחמת העולם הראשונה שנקבעו גבולותיהן ע"י צרפת ובריטניה, ולשינוי באמצע המאה ה-20 עם שינוי האידאולוגיה לחזון של פאן -ערביות, בשילוב סוציאליזם וגירוש האימפריאליזם. היה זה מה שכונה "האביב הערבי" – הייתה זו התעוררות ספונטנית של האזרחים הערביים במדינות ערב, התעוררות שמקורה לא היה במנהיג אחד או ארגון, אלא התעוררות ספורדית ללא אידיאולוגיה סדורה[1].
בשונה משאר ההתקוממויות בעולם הערבי, 'האביב הערבי' זו לא צמח מאופוזיציה, או מאליטה צבאית אלא על ידי התקוממות עממית של צעירים, שדרשו בהפלת המשטר ובהדחת השליטים המושחתים. הצעירים הללו חוו שנים רבות של קיפאון פוליטי, שיעורי אבטלה עצומים בקרב צעירים משכילים, עוני רב, מחלות, שחיתות בצמרת השלטונית, דיכוי המונים, פגיעה בזכויות אזרח, מחסור חמור במים, הגבלת הפרטיות ופגיעה בחופש באינטרנט וברשתות החברתיות[2] – כל אלו ועוד היו הסיבות המרכזיות לפרוץ ההתקוממות במדינות ערב.
התקוממויות הללו הביאו לשינויים חסרי תקדים במדינות אלו, לדוגמא בלוב, שלטון קדאפי הופל, וקדאפי עצמו נהרג ע"י המון זועם.
מבוא
פרק 1 : האביב הערבי – רקע היסטורי כללי
"האביב הערבי" הרשות הפלסטינית ובעזה
פרק 2 – השפעות פוליטיות – חמאס ורשות הפלסטינית
עזה -חמאס
הרשות הפלסטינית – שטחי יהודה ושומרון
פרק 3 – השפעות כלכליות
חמאס - עזה
שטחי יהודה ושומרון – הרשות הפלסטינית
פרק 4- השפעות חברתיות (רשתות חברתיות ואינטרנט)
סיכום
ביבליוגרפיה
