הודו וישראל החלו את מסע עצמאותן בתקופות סמוכות. לאחר מלחמת העולם השנייה בניסיונן של בנות הברית לכונן סדר עולמי חדש, וזאת תוך מאבק עמים ולאומים לקבל את עצמאותן, זכתה הודו להיות בין הראשונות לקבל מחבר העמים הבריטי את עצמאותה בשנות 47 וזאת על אף כי להערכת רבים הודו הינה מקרה מבחן קיצוני במיוחד בשל גודלה הפיזי העצום בשילוב כמות אוכלוסין אדירה והעובדה כי הינה מורכבת מבליל רב של דתות, השתייכויות אתניות, אמונות ושפות.
בישראל (שעמדה על סף קבלת עצמאותה) הביטו בעיניים כלות כיצד היהלום בכתר הבריטי על כל מורכבותו מקבל עצמאות עוד טרם העם היהודי שסבל כה רבות במהלך השואה זוכה להגדרה עצמית.
בשנת 1947 נעשה מאמץ של התנועה הציונית לבקש מראש ממשלת הודו דאז ג'ווהרלל נהרו לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מסע זה נכשל ובהצבעה בעצרת הכללית של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הצביעה הודו נגד תכנית החלוקה ומאז ועד ימינו אנו חל תהליך הדרגתי בו הפכה הודו ממדינה שסירבה אפילו להכיר בישראל לידידה קרובה.
בעבודה אני מבקש לסקור את השתלשלות מערכת היחסים הודו – ישראל בין השנים 1948 ועד ימינו אנו תוך התייחסות למקרי בוחן מובהקים.
מבוא
פרק ראשון: תנודות ביחסי ישראל הודו כקורלציה לשינויים במפה הגלובלית
פרק שני: אסלאם בהודו ופקיסטן כגורם ביחסי הודו-ישראל
פרק שלישי: שיתוף פעולה בין הודו לישראל בתחומים שונים
פרק רביעי: מנהיגים ומערכת היחסים בין הודו לישראל
סיכום
רשימת מקורות
