אתיופיה כמדינה גדולה וחשובה ביבשת אפריקה, השוכנת לחופי הים האדום ומפרץ עדן אשר היוו מסדרון דתי ותרבותי ואפשרו תנועות של אנשים ושל רעיונות לתוך המדינה ומהמדינה החוצה למדינות השכנות, מחזיקה בחיקה נכס משמעותי מאוד והוא מאגרי מים – נהר הנילוס. נהר הנילוס מחולק לשני נהרות : הנילוס הלבן שמקורו בדרום סודאן והנילוס הכחול שמקורו באתיופיה והוא השופע יותר מבין השניים. בסודאן הנהרות מתאחדים וזורמים כנהר אחד דרך מצרים ולים התיכון. יבשת אפריקה בכלל וקרן אפריקה בפרט לא שופעות במאגרי מים והמדינות שדרכן זורם הנהר די מתבססות על מאגר המים הטבעי המשמעותי מאוד הזה. לאורך ההיסטוריה נחתמו הסכמים על שיתופי פעולה בין המדינות השכנות ועל אחוזי ניצול מסך כמות המים הזורמת בנהר. משום שכמות המים הגדולה יוצאת מאתיופיה יש לה השפעה משמעותית מאוד מבחינה אסטרטגית על המדינות השכנות ומשום כך זהו עניין שיוצר מתח רב בין המדינות השכנות.
אני מעוניין לחקור את נושא השליטה בנהר הנילוס והיריבות שנוצרה בעניין השליטה במשאב טבע זה בקרן אפריקה מהמאה העשרים ועד היום, כאשר השחקניות המרכזיות הן אתיופיה מצד אחד ומצרים מן הצד השני.
שאלת המחקר: באיזה אופן השליטה במי הנילוס כאחד ממאגרי המים הגדולים בעולם ובטח הגדול ביבשת אפריקה מאפשר למדינת אתיופיה להיות כוח משמעותי ביבשת אפריקה?
מבוא
פרק א': הנילוס: חשיבותו ואופיו
פרק ב': הנילוס, אתיופיה ומצרים מראשית הנצרות האתיופית עד סוף המאה ה-19. תלות הדדית, יריבות ושיתוף פעולה
פרק ג': מדיניות ניצול מי הנילוס: סקירת האסטרטגיות של שימוש במי הנילוס ושל דרכי הביצוע של האסטרטגיות האלה
פרק ד': אתיופיה, מצרים, סודאן ועתיד הנילוס: פרויקט "רנסנס"
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
