יהודה ורומא - ממ"ן 13
מרידות היהודים נגד הרומאים בארץ ישראל ובתפוצות לא היה דבר אשר מובן מאליו לרומא או ליהודה אף על פי שרומא באותה התקופה ידעה פלישות רבות. המרידות הללו הרעידו את האדמה שבה נאחזו הרומאים בארץ ישראל והביאו לאבדות רבות גם לצד הרומאי.
לא ניתן אלא להשתומם לנוכח הכוח והתעוזה שהפגינו היהודים בארץ ישראל. הסיכונים הבלתי אפשריים והאומץ לנסות שוב ושוב לכבוש את הארץ אף על פי שנחלו כישלונות רבים ואף על פי שמולם עומדת האימפריה הגדולה והחזקה בעולם המוכר להם. רעידת האדמה ביהודה הביאה לבסוף גם לחיסול של כמעט כול היהודים בארץ ישראל (לאחר מרד בר כוכבא), ובעיקר חיסול מרידות היהודים. אם זה ע"י טבח המוני וחסר רחמים גם בנשים וילדים, אם זה ע"י מכירת רבים מהם לעבדות בכול רחבי העולם הרומי, ואם ע"י זה שרבים ברחו מיהודה.
בחיבור זה אתמקד במרידות בין השנים 66-136 לספירה, מרד התפוצות, המרד הגדול ומרד בר כוכבא. אשים דגש על אלמנטים מרכזיים בכל מרד ומרד והשווה בין התהליכים שהביאו לפרוץ כל מרד, והמנהיגים שהנהיגו את העם למרידות. בקטע זה אשים דגש רב על היחסים בין הציבורי היווני לבין הציבורי היהודי, אשר לדעתי היה לבסיס המרידות. תוך כדי בחינה ביקורתית של מקורות הנמצאים בידנו. ולכן לפני שנגע במאפייני המרידות חשוב לציין את פסיפס המקורות המצוי לפנינו.
