עבודת האדמה והשינוי בתפקידן של הנשים
שאלת המחקר: האם וכיצד שינתה העבודה החקלאית את מקומן של הנשים בחברה היהודית החדשה בא"י?
הפועלת שרה מלכין כתבה בזכרונותיה על ימיה הראשונים בארץ-ישראל ששני רעיונות הביאו אותה לארץ: הרעיון שתכלית הציונות היא לחיות בארץ-ישראל, והרעיון ש"כל אדם בארץ-ישראל חייב לעבוד עבודת-האדמה, לעבוד וליצור".[1] בהמשך דבריה, לאחר שהיא מספרת על הקשיים שבהם נתקלה עד שזכתה לעבוד בחקלאות, היא כותבת על העבודה החקלאית עצמה, "העבודה שלכל-כך נעמה לי". למעשה, העבודה כה נעמה לה, עד שהיא כותבת שהיא היתה מוכנה לעבוד בחינם – היא תעבוד בתפירה כמה ימים בשבוע, על מנת שתוכל לעבוד בחקלאות, ללא תשלום, בשאר ימות השבוע.
על כל פנים, היא מצאה עבודה חקלאית בתשלום, ואפילו גבוה ממה שציפתה. אבל היה גם מכשול בדרכה – היא רצתה לעבוד בקטיף, אבל לא היה מי שתחליף אותה בעבודת סידור התפוחים שבה התמחתה (אולי הכוונה היא ל"תפוחי זהב", כלומר תפוזים, הדבר אינו ברור מהזכרונות של מלכין). היא חשבה על פתרון ומצאה אותו – היא תפנה למשפחה של עולים חדשים שהיתה להם בת שלא עבדה, בניגוד לאב ולשני האחים. מלכיו הצליחה לשכנע את הנערה להצטרף לעבודה, והיא החליפה אותו בתפקידה הקודם. מלכין עצמה עברה לעבוד בפרדס. היא הצטיינה בעבודתה החדשה והתפרסמה כפועלת מצוינת. "מסירותן של הצעירות לעבודה היתה לתהילה בפי רבים. ובי נתחזקה האמונה, כי גם אנו יכולות לקחת חלק ב'כיבוש העבודה'".[2]
