חוק איסור המשקאות, שנכנס לתוקף בשנת 1919 היה אירוע מכונן מבחינה היסטורית בתולדותיה של ארצות הברית בכלל ושל המהגרים היהודיים בפרט. התקופה הידועה בשם "תקופת היובש", בין 1919 ו-1930, בה נאסר על תושבי ארצות הברית כולה לצרוך אלכוהול הייתה גם התקופה בה עוצב הפשע המאורגן בארצות הברית וקיבל את המתכונת המוכרת לנו כיום, מה שקרוי באופן כוללני "מאפיה". תהליך זה, של התגבשות הפשע המאורגן, התרחש בגלל חוק היובש ולא במעט הודות לפושעים יהודים בכירים שהגיעו לניו יורק לאחר מלחמת העולם הראשונה והשתלבו בתשתית הקיימת של הפשע המאורגן שהוקמה על ידי מהגרים שהגיעו מסיציליה בסוף המאה ה-19.
ההתמודדות של עברייני ארצות הברית של אמריקה עם חוק היובש הייתה למעשה ניצול הזדמנות בלתי חוזרת ששדרגה את הפשע המאורגן בארצות הברית, ואת הפשע המאורגן בכלל, והגדירה אותו מחדש כארגון עסקי, בעל כללים קבועים והיררכיה ניהולית ברורה באופן שנותר רלוונטי עד ימינו אלה.
שאלת המחקר המרכזית של עבודה זו היא: עד כמה כנופיות הפשע היהודיות בארצות הברית פעלו בדומה לכנופיות הפשע של המאפיה האיטלקית בהתמודדותן עם חוק איסור צריכת המשקאות החריפים בין השנים 1919-1930 . שאלה משנית היא כיצד עיצב חוק זה, להלן "חוק היובש", את דמותו של הגנגסטר היהודי ומה היו תכונותיו הייחודיות.
מקומם של הפושעים היהודים שפעלו בתקופת היובש ולאחריה, היה מרכזי ושיחק תפקיד בעיצוב תבניות הפעולה המכוננות, חשוב ומהותי לא פחות ממקומם של הפושעים הסיציליאניים שהביאו עמהם מאיטליה את תרבות הפשע המשפחתי של המאפיה.
1. מבוא
1.1 סקירת ספרות ומתודולוגיה
1.2 חוק איסור המשקאות (חוק היובש)
2. חוק היובש והמאפיה הסיציליאנית
3. חוק היובש והפשע היהודי
4. קווים לדמותו של הגנגסטר היהודי: השוואה עם המאפיונר האיטלקי
5. מסקנות וסיכום
רשימה ביבליוגרפית
