הפן הכלכלי של החקלאות - החקלאות ומשאבי הטבע במושבות שימשה בעבור המעצמות הקולוניאליות פוטנציאל כלכלי. מדינות האם למעשה השתלטו בכוח על משאבי הטבע באותן מושבות, עודדו ייצור מוגבר ומסחור של אותם תוצרים חקלאיים. כל מושבה התמקדה בענף גידול אחד או שניים, דבר אשר הגביל מושבות רבות בייצור הצרכים היומיומיים הפנימיים באותה מושבה כמו מזון לדוגמא.
לצד גידולי חקלאות חדשים של יוטה, קפה, תה ובוטנים, גידולי הכותנה נחשבו לאחד הגידולים החשובים שהמעצמות ניסו לפתח במושבות. מכיוון שגידולי הכותנה הפכו לתלות בעבור המעצמות האירופאיות, הן החלו לקדם את גידולי הכותנה במושבות הנשלטות על מנת לשחרר את עצמן מתלות זו. מכיוון שגידולי הכותנה דרשו עבודה סיזיפית וקשה ולעיתים באזורים בהם ניתן היה לגדל כותנה לא הייתה מספיק אוכלוסייה, המעצמות נדרשו להביא כוח עבודה חיצוני לעבודות בכפייה.
הגבלת התיעוש במושבות - עיקר המטרה של המעצמות האירופאיות הייתה להפוך את המושבות לספקיות של חומר גלם בעבור התעשייה האירופאית. המעצמות האירופאיות רצו להגביל את התיעוש במושבות משתי סיבות עיקריות: ראשית, על מנת שלא ליצור תחרות בין התעשיות הקולוניאליות השונות. שנית, מתוך חשש כי התפתחות התעשייה והבאת הקדמה אל מושבות אלו יגרמו לעליית מעמד הפועלים דבר שיכול לעודד צמיחת איגודים מקצועיים אשר עלולים לקרוא תיגר על השלטון ולערער את יציבותו. המושבה היחידה בה התעשייה שגשגה באופן יחסי הייתה הודו.
