בשנים שבין 1881 לבין 1914 הגיעו לארצות-הברית כשני מיליון יהודים בעיקר ממזרח אירופה, רובם מהאימפריה הרוסית, אך גם מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ומרומניה. המהגרים לא היוו קבוצה הומוגנית מבחינה חברתית. היו בקרבם דתיים וחילונים, וחסידי רעיונות פוליטיים שונים (ציונים, אנרכיסטים, בונדיסטים וכו') ואנשים שלא התעניינו בפוליטיקה, אך רובם המכריע, מוצאם מתרבות אחת – התרבות דוברת האידית שהתפתחה ב"תחום המושב". הייתה זו תרבות בעלת דת שאנו מכנים כיום אורתודוקסית, אך למעשה היא הייתה מסורת שחודדה על ידי בידודם של יהודי מזרח אירופה מתרבות העולם.
אחד המאפיינים של התרבות היהודית, כפי שהתפתחה במזרח אירופה, הוא אחוז גבוהה של משכילים. המהגרים היהודים ממזרח אירופה הגיעו לאמריקה כשהם מצוידים בידיעת קרוא וכתוב, זאת מסיבות שונות. הדת היהודית דרשה לימוד ואינטרפרטציה של חוקי האל. הלימוד נועד לאפשר לכל אדם לקרוא את התפילות. מעמדו של הלומד היה מכובד ביותר. במזרה אירופה, יהודי שלא למד כלל נחשב בעיני הקהילה בדרגה גבוהה רק במעט יותר מאשר חיה. למרות שאידיאל הלמדן היה מוגבל לגברים ומומש רק על-ידי קצתם, התרבות אשר בה רוב היהודים המזרה-אירופאיים נטלו חלק הייתה תרבות אשר בה הלימוד היה מרכזי. ההתלהבות המסורתית של יהודים ללמוד העתיקה את עצמה מהעולם הדתי לעולם החילוני: דתיים וחילונים, ציונים, אנרכיסטים ובונדיסטים – כולם הסכימו בדבר השיבות ההינוך בהתפתחות האדם. מסורת הלימוד באירופה גרמה לכך שבבואם לארצות-הברית היו רוב הילדים היהודיים בעלי הרגלי למידה.
מבוא
פרק 1. מגמות בחינוך האמריקנ
פרק 2. החינוך היהודי באמריקה במפנה המאות
פרק 3. תמורות בחינוך היהודי
סיכום
ביבליוגרפיה
