עידן השפע, לדידו של גאדט, הוא למעשה העידן אשר עבר על אירופה מאז מלחמת העולם השנייה ועד לאמצע שנות השבעים. בתקופה זו העולם, אשר סבל בראשית התקופה מן ההשפעה הקשה של מלחמת העולם השנייה, שיקם את יכולתו הכלכלית והפך את המצב הקיים להיות אחד הטובים מבחינה כלכלית שהיו בתולדות אירופה. תקופה זו התבטאה בסחר משגשג וצמיחה כלכלית לא מבוטלת. כל מדינה בחרה כיצד להשפיע את פירות ההצלחה, באיכות החיים או בהשקעה בצמיחה נוספת, אולם כל אירופה הרגישה את השיפור המשמעותי מבחינה כלכלית. אחת הסיבות העיקריות לכך היא הסרת ההגבלות על הסחר וגידול עצום בסחר חוץ של מדינות באירופה, ובראשן גרמניה שצמחה בצורה בולטת במיוחד. סחר חוץ זה היה בעיקרו סחר בין מדינות אירופה עצמן ויצר גם את התשתית הכלכלית אשר תביא בעתיד להקמת האיחוד האירופי. למרות השוני הגדול שבין גישות המדינות השונות לניהול הכלכלה ניתן לומר כי כל אירופה זכתה לתקופה של צמיחה ושיפור באיכות החיים באותה התקופה. כלומר דפוס העלייה בצמיחה הביא לעלייה באיכות החיים של תושבי אירופה ביחס לעבר(גאגט, 398).
אחד הדפוסים העיקריים הנוספים אשר מאפיין את התקופה ההיא היא זירוז והאצה של תהליך העיור באירופה. למעט אנגליה ובלגיה אשר היו כבר מתקדמות בשנת 1945 מבחינה תעשייתית, הכילו כלכלות אירופה כמות גדולה של של חקלאים. בעידן השפע החלו לעבור חקלאים אלה באופן גדול מאוד לערי הגדולות וביטלו את אופיים התעסקותי. לצד העדפות תעסוקה הסיבה לכך גם נובעת משיפורים טכנולוגיים אשר דרשו פחות ופחות ידיים עובדות וגרמו לאותם אנשים לחפש עבודה אחרת.
