אלג'יריה שוכנת בצפון אפריקה, והיא המדינה הגדולה בשטחה מכל מדינות אפריקה ובעולם הערבי. היא גובלת עם מרוקו, תוניסיה, לוב, ניז'ר, מאלי ומאוריטניה, כולל גבול עם הים התיכון מצפון. בירתה של אלג'יריה היא אלג'יר, וכיום רוב ניכר מהאוכלוסייה במדינה היא מוסלמית, כפי שגם היה בעבר. האוכלוסייה באלג'ירית המקורית מכונה – ברברית, והמדינה נשלטה ע"י שלטון זה מזה כ- 3000 שנים : פינקים, רומאים, האימפריה המוסלמית במאה ה-8 , האימפריה העות'מאנית ולבסוף צרפת בשנת 1830[1].
הכיבוש הצרפתי נבע מן הצורך של צרפת להתפשט בעולם ולהתבסס אל מול מדינות אירופה האחרות, בניהן בריטניה. צרפת לקחה חלק מרכזי במרוץ להקמת הקולוניות באפריקה, ואלג'יריה הייתה עבורה ליעד משמעותי. הקולוניאליזם הצרפתי הינו דוגל בשינוי מהותי של המקומיים והפיכתם לצרפתיים עד כמה שניתן, ובכך הקולוניה הופכת להמשכה הטבעי של צרפת מעבר לים[2]. באלג'יריה אחד הסממנים המובהקים לגישה זו היה מתן "צו כרמיה" לקהילה היהודית והפיכת היהודים לאזרחי צרפת.
הקהילה היהודית באלג'יריה לפני הכיבוש הצרפתי הייתה קטנה ולא מפותחת, אך בהמשך התפתחה והפכה להיות אחת הקהילות הגדולות ביותר של יהדות ארצות האסלאם, בשיאה מנתה 140,000 יהודים[3]. האם לצו כרמיה יש תפקיד בהתפתחותה של הקהילה היהודית הענפה באלג'יריה? אם כן, כיצד, ואיזה עוד השפעות.
מבוא
פרק 1 – "צו כרמיה"- רקע היסטורי, סיבות והשלכות
השלכות מידיות
פרק 2 : יהודי אלג'יר וצו כרמיה
פרק 3 – יהודי צרפת וצו כרמיה, עד מלחה"ע השנייה
פרק 4- ההשפעה של צו כרמיה על יהודי אלג'יריה בתקופת
מלחה"מ השנייה
פרק 5 – מציאות עכשווית בצרפת ואלג'יריה לאור צו כרמיה
סיכום
ביבליוגרפיה
