ראשון לציון הייתה המושבה הראשונה שנבנתה כבר על ידי ראשונה העלייה מרוסיה. היא נבנתה על אדמה וקף כעשרה קלומטר מיפו ולמעשה האדמה הראשונה הזו שנרכשה, לא הייתה כרוכה בנישול הערבים מהשטח. ייסודה היה פרי היוזמה של הועד החלוצי של יסוד המעלה אשר החל את הפעולות שלו ביפו. האנשים שיישבו את ראשון לציון באו לעבוד בחקלאות ומטרתם הייתה ליישב את האדמה ושהיא תאפשר למתיישביה להתפרנס מהעבודה באדמה. זאת למרות שהמתיישבים היו יוצאי עיירות וערים[1]. גם המושבה רחובות נוסדה ביוזמה של קבוצת חובבי ציון בוורשה וכן התבססה על היישוב היהודי בארץ ועל ראשוני המתיישיבים. הקבוצה בוורשה ארגנה ונתנה את המימון של היישוב העתיד לקום ומי שיישב אותו היו תושבי הארץ שעסקו גם כן בחקלאות[2]. פתח תקווה בשנת 1905, קנו את האדמה איכרי פתח תקווה והחלו לנטוע בה כרמי שקדים שהיו יסוד בעצם להתפתחותה של מושבה עצמאית בשנים שלאחר מכן. איכרי פתח תקווה לא גילו רק חריצות ודבקות במשימה, רוב האיכרים במושבות היו כאלה, הם גם הצטיינו בתושיה ובנכונות לסיכונים וחידושים. הם היו יזמים כלכליים יותר מאשר בכל מושבה אחרת זה מה שיכול אולי להסביר את הפיכתה של פתח תקווה לגדולה ולמפותחת שבמושבות בארץ ישראל.
מבוא
פרק ראשון – המושבות
פרק שני – המושבות היהודיות בתקופת המנדט
פרק שלישי – ההשפעה של היישוב היהודי על החברה הערבית בארץ ישראל
פרק רביעי – סיכום ומסקנות
בביליוגרפיה
