במבוא זה אציג את שאלת המחקר של עבודה זו, הסיבות לבחירת שאלת המחקר ואת הרקע המחקרי - מחקר מגדרי, מחקר מבוסס עדויות, זיכרון ומיתוסים, אציג מסגרת תיאורטית אודות שאלת המחקר שתהווה בסיס לחקר שאלה זו, אציג את המקורות והחומרים שאעשה בהם שימוש לאורך המחקר. כמו כן, אתן מידע מצומצם אודות נשים ופועלם במסגרות צבאיות, את רוב המידע אודות זה אציג בפרק ייעודי לנושא. כמו כן, אציג מעט פרטים אודות הקמת הפלמ"ח וייעודו המרכזי, כמובן שאת רוב הפרטים אודות הקמת הפלמ"ח ואופי פעולותיו אציג בפרק ייעוד המציג את הרקע ההיסטורי של הפלמ"ח.
אציג את המתודולוגיה של עבודת מחקר זו, ומסגרת הפרקים.
המפעל הציוני, מעצם קיומו היווה בתחילה ניגוד למחשבתו של היהודי הגלותי, אך התנועה הציונית לא חששה לבסס את האידיאולוגיה שלה, שהיוותה שינוי תפיסה מהותי במחשבה של היהודי הגלותי – עבודת אדמה ועבודת צבא.
התנועה הציונית הפכה את שני המרחבים הללו לברי קיימא בתרבות היהודית- ציונית. ההתיישבות בארץ לפני קום המדינה הצליחה להתמודד עם הקשים הרבים שעמדו לפניה, דבר שהעיד ששינוי תפיסה זה, ויצירת תופעה חדשה של ציונות לוחמנית, אקטיבית, ופעולת למען שחרור לאומי ליהודים מהגלות ומאפייני התופעה הללו מטרתם להפוך לנורמליים, ולחלק בלתי נפרד ממדינה מודרנית ועצמאית[1].
בנימין זאב הרצל, מכונן הרעיון והתנועה הציונית, היה אחד מאלו שעיצבו את גישתה של התנועה הציונית, גם בכל הנוגע לעמדות מגדריות. ביצירתו – אלטנוילנד, חשף את תפיסותיו וחזונו לגבי המדינה והחברה הציונית ואנשיה – גברים ונשים[2]. הרצל רואה בזכות הנשים לבחור ולהיבחר כחובה בחברה ציונית.
פרק 1: הפלמ"ח – רקע תיאורטי
פרק 2: נשים לוחמות בצבאות אחרים באותה העת
פרק 3: מהלך גיוסן של הנשים לפלמ"ח ותהליך שילובן
פרק 4: בחינת מידת שילובן ומעמדן של הנשים בפלמ"ח על בסיס עדויות
דיון ומסקנות
ביבליוגרפיה
