עד סוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 נרצחו רוב יהודי אירופה ביחס של שניים מתוך שלושה. ולמרות שגרמניה שוחררה והמלחמה תמה, זה לא היה הסוף לכאב והסבל שעברו היהודים שניצלו. אנשים מצאו את עצמם ללא בית, ללא משפחה, ללא עתיד וללא סיבה לחיות. כל מה שנותר להם זה הזכרונות הכואבים מהשואה. ובנוסף לכל מטען הכאב שהניצולים חוו גם האנטישמיות נמשכה לאחר השואה ולפחות אלף יהודים נהרגו שנה הראשונה שלאחר המלחמה.
אז מה היה מצבם של היהודים באירופה לאחר המלחמה? זוהי שאלה מעניינת לאור הדברים שהיהודים עברו בשואה. האם התשובה היא ברורה מאליו? תשובה אפשרית אחת היא שהמצב היה רע בזמן השואה וייתכן שהוא לא השתנה אחרי השואה ורק היה גרוע יותר. תשובה אפשרית אחרת היא שדברים אכן השתנו לאחר נפילתו של היטלר והיו יהודים שהצליחו להשתלב בתוך אירופה החדשה.
בעבודה זו תהיה סקירה של הדברים שאותם עברו ניצולי השואה מרגע שחרור גרמניה ועד הרגע שבו הם קיבלו החלטה אם לעזוב או להישאר. דרך מחנות העקורים שבהם הם חיכו לעלות לארץ ישראל, אירועים אנטישמיים אלימים, שאלת הזהות היהודית שהלכה והיטשטשה, הרצון להישאר באירופה אל מול הרצון לעלות לארץ. המכשולים שהיו עבור אותם אנשים שרצו לצאת מאירופה והמכשולים שמנעו מהם להכנס לארץ ישראל טרם הקמת המדינה היהודית.
מבוא
שארית הפליטה
מחנות העקורים
אנטישמיות וזהות היהודית באירופה לאחר השואה
גרמניה לאחר השואה
תנועת הבריחה
סיכום
