חלק ב': ההגירה הגדולה של יהודי אירופה לארה"ב
א' – מבוא
בתקופה הידועה בחקר ההיסטוריה היהודית כ'תקופת ההגירה הגדולה' היגרו בין השנים 1875
ו – 1924 למעלה מ- 2,700,000 יהודים מארצות מזרח אירופה לארצות קולטות הגירה מעבר לאוקיאנוס. שאלה המתעוררת באופן טבעי לנוכח תופעה המונית זו היא: מה היו הגורמים שהביאו להגירה בסדר גודל כזה בתקופה ההיסטורית שבה התרחשה ומה היו התנאים שאיפשרו תנועת אוכלוסין כה גורפת. מובן מאליו שהבנה מלאה של תופעה הסטורית מסוג זה מחייבת התייחסות גם למאפיינים החברתיים והדמוגרפיים של תנועת ההגירה. בעבודה זו, המבוססת בעיקר על תוצאות מחקרו של גור אלרואי כפי שהן מובאות בספרו 'המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924', אתייחס תחילה לתנאים ולגורמים שהניעו ואיפשרו תהליך זה ולאחר מכן לנתונים חברתיים ודמוגרפיים המאפיינים את תנועת ההגירה.
ב' – מאפיינים דמוגרפיים, חברתיים ואחרים של המציאות ממנה נבעה והתאפשרה תנועת ההגירה
גורם מרכזי במציאות החברתית והכלכלית אשר ממנה צמחה תנועת ההגירה הוא הגידול המואץ באוכלוסיית רוסיה הצארית בחצי השני של המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. כך, בפרק זמן של כחמישים שנה (1860-1913) צמחה האוכלוסיה הרוסית מ- 74 מיליון נפש ל- 164 מיליון נפש. עם זאת, מעניין לציין שמקורה של התפתחות זאת היה לאו דווקא גידול בשיעורי הילודה אשר, בעצם, נשארו ללא שינוי, אלא דווקא הירידה בתמותת הילדים אשר חלה כתוצאה מהתפתחות הרפואה ומהשיפור הניכר בתנאי התברואה.
