ההינדואיזם, הדת השלטת בהודו, עוד בתחילתה היה לה מרכז אידיאולוגי מפוזר שהורכב מסדרה של רשתות ותת ארגונים פולחניים. הם היו פזורים ברחבי תת היבשת וחצו לעיתים תכופות את קווי התיחום הפוליטיים. על אף שהיו פזורים, המרכזים הללו היו קשורים בקשר הדוק עם ההינדואיזם והזהות ההינדואית האתנית הרחבה. המרכז הזה שהיה קיים לא היה מרכז מדיני ולכן היחסים באותה התקופה, בין המדינות במרכז למדינות הפריפריה, ולנסיכויות והממלכות השונות במדינה, היו יחסים שלא היו יוצאים דופן במיוחד ממשטרים פטרימוניאליים, שאפיינו משטרים אחרים עם אוכלוסייה שבטית ומפוזרת. גם המרכזים המדיניים באותה תקופה שלפני הכרזת העצמאות בהודו, הם לא היו מרכזי קבע ולא שימשו כמוקדים עיקריים עבור הזהות התרבותית של הודו. גם כאשר פותחו מרכזים מדיניים, הם היו חלשים מאוד בכל הנוגע לאינטראקציה ביניהם וליכולת שלהם ליצור זהות מרכזית. מצב זה היה קיים עוד לפני השליטה הבריטית ואף לפני השליטה המוסלמית בהודו והוא מאפיין את מאה השנים האחרונות של הודו שבהן היה ניתן לראות מוסדות מרכזיים שנפתחים ובסופו של דבר המצב לא היה מגיע לכדי הקמתה של מדינה שתייצג את התרבות והזהות ההודית המשותפת בין כלל האזורים.[1]
הודו הייתה אחת הקולוניות של הממלכה הבריטית וכאשר השלטון הבריטי רצה לשמר את מעמדו וכוחו במושבה, הוא נדרש לפקידי מינהל מקומיים שימלאו את תפקידים בחסותו, בשל המחסור בכוח אדם שהיה.
מבוא
פרק 1 ההיסטוריה של הודו מימי אלכסנדר מוקדון ועד לכיבוש הבריטי
הכיבוש בידי אלכסנדר מוקדון
מאפייני התרבות ההודית
הודו ובריטניה
פרק 2 החלוקה: השחקנים המרכזיים
גנדי והמאבק לעצמאות הודו
פרק 3 הפדרליזם ההודי והשלכות החלוקה
הפדרליזם ההודי
החלוקה וההשלכות
פרק 4 סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
