המאה החמישית: הגירתם של הברברים לאירופה במאה החמישית הביאה בהדרגה לקריסתה של מערכת החינוך הרומית על פיה התנהלו חיי ההשכלה והחינוך עד אז, במקביל לעליית הנצרות והפצתה ולדעיכתה של האימפריה הרומית. לפיכך ניתן להבחין בשתי מערכות חינוך שהתנהלו במקביל: זו של הממלכות הברבריות, דהיינו שאינן נוצריות וזו של הנצרות הנמצאת בעלייה לקראת ניצור של כל יבשת אירופה. בממלכות הברבריות היו בתי ספר שהקנו בעיקר מיומנויות מעשיות כמו מתמטיקה וארכיטקטורה, רפואה ומשפט, אשר נועדו להכשיר סגל ניהולי של הממלכות. לעיתים הפכו החצרות הברבריות למרכז חינוכי אליו הגיעו מלומדים ושם גם למדו בני האצולה שקיבלו את החינוך הבסיסי בביתם והעשירו אותו בבתי הספר במקצועות הצבאיים ובלימודי פקידות ומנהלה כמו קצרנות ולטינית. בבתי הספר הללו נלמדו גם מסמכים רומיים מהם היה ניתן ללמוד את יסודות האדמיניסטרציה.
עליית הנצרות שהתרחשה כאמור בו זמנית להגירתם של הברברים ליבשת סימנה את המנזרים שנוסדו לא מכבר, כמערכת הבלעדית לחינוך. בתחילה, שאפו בתי הספר במנזרים להקנות ידע בסיסי בתחום הפולחן הדתי הנוצרי, כך שהחניכים יכירו אותו היטב ובהתבגרם יוכלו לנהל טקסים בכנסייה וגם לעשות נפשות לדת החדשה. כמו כן נלמדו תקנונים של מנזרים שונים, ביוגרפיות של דמויות מרכזיות באתוס הנוצרי וכן סיפורים על מרטירים. הקוריקולום מאוחר יותר כלל לימוד קרוא וכתוב, שינון של עיקרי האמונה הנוצרית, החוק הכנסייתי וסדר התפילות הנוצרי לפי לוח השנה ולפעמים גם העתקת כתבי יד.
