ע. גץ, "יישוב מחדש של יהודים: הרהורים על ההתפתחות הפוליטיות שקדמו לשואה", בתוך ארליך הרבט (עורך), מדיניות ההשמדה הנאצית 1945-1939 -מחקר ופולמוס בהיסטוריוגרפיה הגרמנית החדשה, הוצאת יד ושם, תשס"א, עמ' 100-69
המאמר בוחן את התגבשות מדיניות ה"יישוב מחדש" של הנאצים בין 1939-1941 ומסביר כיצד הוא השפיע על גיבוש העמדות הפוליטיות שהובילו לבסוף לרצח העם היהודי.
תוכנית ה"יישוב מחדש" ביקשה להעביר את היהודים לפריפריה הגרמנית ולפנות מקום להחזרתם של חצי מיליון גרמנים (פולקס-דויטשה) לאזור נהר הריין. ככלל, לנאצים היו שאיפות גדולות מאוד והם היו צריכים לתמרן בין משאבים מוגבלים ופתרונות ביניים לא יציבים על מנת להשיגן. אחד הגורמים שעזרו להם להתגבר על קשייהם המידיים היה ההתפשטות הצבאית המהירה שלהם, שנתנה להם אפשרות לנצל משאבים וכוח אדם של עמים אותם הם כבשו.
פקידי המדינה הנאצית הקפידו חלקית על סגנון ניהולי פתוח, תוך מוכנות לשמו רעיונות ללא קשר להיררכיה . בצורה כזאת של "סיעור מוחות" התגבשה מדיניות של רדיפה אחרי היהודים, הצרת צעדיהם והכנסתם לגיטו פיסי ורוחני, על מנת ליצור מצב כרוני של חוסר נוחות עבורם, תוך גזילת רכושם וכספם בדרכים שונות. זאת תוך שימוש במנגנון ה- S.D ומימון וייזום של התקוממות עממית על ידי המדינה.
הממונים לענייני יהודים מאוד חששו לגורל החזון הכולל של סילוק היהודים, ועל כן דחפו להחמרת האמצעים. כך, הם יזמו מפקד אוכלוסין למיפוי כל האוכלוסייה היהודית ולאחר מכן סימון של היהודים ועסקיהם, תחילה בפולין ובשווייץ (ב- 1939) ולאחר מכן בגרמניה כולה.
