שאלה מס' 1:
ע"פ ההגדרה המשפטית בעולם היווני של המעמד – עבד, העבד הוא קניין בעל נפש חייה, ז"א מצד אחד הוא רכוש אך מהצד השני יש לו נפש אנושית. אפלטון מניח את היסוד הראשון למחיקת זהותו של העבד, על מנת לתת לאדונו כלים לשלוט עליו. אפלטון מבדיל בין עבד לבהמה, אך טוען שבש הבדלים אלו על האדונים להתייחס לעבדים בחומרה, לדבר אליהם תמיד בלשון ציווי, ובכך להפוך את העבד לנשלט. אריסטו מרחיק ומשווה בין עבד לבהמה – יש בני אדם שנולדו נשלטים, ויש כאלה שנולדו שולטים. ממש כמו שיש בחיות טורפים ונטרפים. עבדים לא יכולים לקחת חלק בחייה הטובים של פוליס יוונית, מאחר ואין להם את הצביון אנושי הכרוך בכך, כמו שיש לאדונים השולטים עליהם.
שאלה 2:
מושג פרמוני – העבדים מוותרים על שחרורם המלא מהעבדות ומסתפקים בשחרור מושעה או בשחרור על תנאי. מה שאומר שאומר שהעבד לא משתחרר בפועל מעבודתו כעבד, עד אשר אדונו הולך מהעולם.
התייקרות במחירי העבדים במאה ה-2 לפסה"נ, אילמה מספר גדל והולך של עבדים לוותר על שחרורם המלא, ולהסתפק בשחרור מושעה.
שאלה 3:
מחלוקות המחקר המודרני בנוגע לשאלות יסוד בהקשר של העבדות הקדומה, נוגעת בכמה שאלות חשובות, האחת, מה הייתה הגדרתו של העבד: חוקרים רבים תמימי דעים, כי הגדרתו המשפטית של העבד הייתה שהוא רכושו של אדון על כל המשתמע מכך, ולאדון יש אפשרות לעשות בו ככל העולה על רוחו.
