1. בבשורה על פי מרקוס בפרק ב', מובא הסיפור אודות מעשה חילול השבת של תלמידי ישו. סיפור זה מבוא במקביל גם בבשורה על פי מתי, בשינויים מסוימים, אשר גורמים לשינויים מהותיים בהבנת רקע הסיפור, וגם משנים את האופן בו הנימוק של ישו למעשי תלמידיו מסביר את הטעם להתיר לעשות זאת.
בבשורה על פי מרקוס מתואר כי התלמידים, יחד עם ישו עברו בין השדות בשבת, והתלמידים פשוט התחילו לקטוף מלילות בזמן ההליכה. אין נימוק לסיבת המעשה, והוא נתפס אכן כמעשה פשוט של חילול שבת, שנאסרה בה הקצירה, כאחת ממלאכות שבת. כאשר הפרושים מעירים על כך לישו, הוא מגיב להם שדוד המלך, כאשר היה רעב, הלך לבית המקדש וביקש מהכהן הגדול לאכול מלחם הפנים. ישו מדגיש כי זהו לחם שרק לכוהנים מותר לאכול, והנה גם דוד אכל ממנו כאשר היה רעב.
2. נשווה בין דמותו של ישו בבשורה על פי מרקוס לעומת דמותו של ישו המשתקפת בבשורה על פי מתי. הבשורה על פי מתי נפתחת בהצגת ייחוסו של אביו של ישו, המתייחס אל שבט יהודה ושושלת המלוכה, תוך כדי אזכורים של מקרים יוצאי דופן אצל נשות חלק מהדמויות בשושלת. לאחר מכן, מוזכר המקרה עם מרים המאורסת ליוסף, אביו של ישו, שנכנסת להריון, שלא מיוסף, ועל החלום הנבואי שלו אודות התעברות מרוח הקודש.
בבשורה על פי מרקוס, אין הצגה של דמותו של ישו, כדמות בעלת ייחוס מלכותי ואף לא מוזכר כל ייחוס יהודי רשמי ומפורש שלו ושל משפחתו.
