בעידן המודרני נדמה שהעולם עובר תהליך חילון שבו המדינה הופכת פחות ופחות דתית. למרות זאת, כפי שאנו חווים בחוזקה בארץ, היחסים בין דת למדינה לא מפסיקים להיות נושא לחיכוך, ויכוח ותהייה. בעבודה אבדוק את יחסם המורכב של ברוך שפינוזה ומשה מנדלסון ליחסים אלו, כאשר למרות ששני ההוגים ביקשו ליצור הפרדה בין הדת למדינה כל אחד מהם נתן לדת מעמד שונה ובמובן מסוים אפילו מנוגד.
מאמר תיאולוגי מדיני לשפינוזה וירושלים למנדלסון מהווים שני ספרים אשר בוחנים באופן מעניין את היחסים בין המדינה לבין הדת היהודית ולמעשה בין מדינה לדת בכלל. יצירות אלו גם קשורות זו בזו ומחשבתו המדינית של מנדלסון בהחלט מושפעת ומנהלת דיאלוג עם זו של שפינוזה. כפי שזאב לוי מציין אפשר לראות את מחשבתו של מנדלסון כמין "ווראיצה על נושא" ששמיעה יצירתו של שפינוזה. )לוי 1972, עמ' 7(.
חייהם האישיים של שפינוזה ומנדלסון כרוכים ביחסם ליהדות ולדת. שפינוזה הוחרם וניתק את הקשר הישיר שלו עם היהדות ולמעשה עם כל דת ממוסדרת. בהתאם לכך הוא מבקש להוביל למדינה שתאפשר חשיבה דתית חופשית ללא כפייה (כפי שהוא חווה) ובנוסף הוא מבקש להוביל לדת אוניברסאלית שתואמת את התבונה ולא כפופה לדת ממוסדת מסוימת. לעומת שפינוזה מנדלסון חי חיים של יהודי שומר מצוות. הוא ניסה להיות גם אזרח של העולם וגם לחיות כיהודי שומר מצוות. בהתאם לקח הוא מנסה להראות כיצד המדינה מודרנית יכולה לאפשר את החיים היהודיים המסורתיים ואפילו להיתרם מהם.
מבוא
דת ומדינה אצל שפינוזה
דת ומדינה אצל מנדלסון
סיכום
