הופעתה הראשונה של מרים במקרא הוא כאשר אם משה מניחה אותו בתיבה, בסוף ביאור. אולם חכמי התלמוד כבר מקדימים את הופעתה לפרשיית המיילדות. בספרות האגדה, ישנם מחכמי האגדה בספרות המזהים את המיילדות כאם ובתה, ומייחסים אותן להיות יוכבד ומרים (מדרש רבה שמות, 1899).
על פי זיהוי זה, שמות המיילדות משמשים ככינויי תואר שהן קיבלו כחלק מתפקידיהן או לחלופין בעקבות מעשים אישיים שהן ביצעו.
ואז השם פועה, מתפרש מלשון פעיה, השמעת קול. חלק מחכמי האגדה פירשו זאת כהשמעת קול לתינוק וחלקם פירשו זאת השמעת קול דיבור בנבואה (מדרש רבה שמות, 1899).
אולם בסיפור המקראי מרים מופיעה לראשונה כאשר כתוב "ותתצב אחתו מרחוק לדעה מה יעשה לו". כאן היא אומנם לא מופיעה בשמה, אולם בהמשך המקרא מזהה אותה כמרים.
כבר בשלב זה ניכרת האחריות שלוקחת האחות על אחיה הקטן. כאשר יורדת בת פרעה ליאור, ומזהה את התינוק, מופיעה אחותו, ויוזמת מפגש עם בת מלך מצרים, הרודן. במפגש זה היא מציעה לבת פרעה ללכת ולהביא לה אשה מינקת בשביל התינוק. בת פרעה נענית להצעה, ובכך אחות משה דואגת לו לחזור לחיק אימו לתקופת הינקות שלו. מהלך זה אף מביא להכנסה כלכלית למשפחה, בכך שבת פרעה מציעה שכר עבור השירות של ההנקה (פרק ב, פסוקים ד-ט) (עופר, 2000, עמ' 51).
חכמי התלמוד, אף הם מזהים במרים אחות משה, דמות יוזמת, אסרטיבית ודומיננטית. התלמוד הבבלי במסכת סוטה (דף יב), על בסיס הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", מביא מדרש אודות האירוע הזה.
