אחת מפרשיות התורה עליה בנויים יסודות רבים במסורת היהודית מדורי דורות היא עקידת יצחק. בתפילות רבות מזכירים את מעשה העקידה במטרה ללמד סנגוריה על עם ישראל ולהזכיר זכות אבות, בפרט בתפילות הקדושות של הימים הנוראים. עקידת יצחק מהווה יסוד חינוכי עיקרי וחשוב לאורך כל ההיסטוריה, ועליה מבוססת המסירות לה' עד כדי אבדן החיים למען שמירה על מצוותיו[1].
אמנם, יחד עם המעלה והחשיבות שיש לסיפור הזה, אי אפשר שלא להתעורר ולהזדעזע ממה שאירע בו; אב, שחיכה לבנו במשך שנים רבות ואף תולה בו את המשך קיומו ומורשתו, הולך לשחוט אותו לעולה תוך זריזות וללא ויכוח. הקב"ה, שהוא המלך החנון והרחום שציווה על "לא תרצח" וקרא למעביר בנו למולך "תועבה" – מצווה את אברהם לעשות בדיוק ההיפך. למרות הסוף הטוב של הסיפור, אי אפשר שלא לתהות על כל המהלך שבו, ולהבין כי טמונים בדברים עומקים אותם יש לחשוף בכדי להבין דבר לאשורו.
עבודה זו דנה בשאלה המהותית על מעשה העקידה: מדוע וכיצד ציווה ה' את אברהם לעקוד את יצחק בנו? שאלה זו מפורקת לשני חלקים – ראשית, מדוע ציווה ה' את אברהם לעשות מעשה כה נורא, ושנית – כיצד יתכן שציווה זאת? שאלה זו נוגעת גם לאברהם – כיצד הוא ראה את מטרת העקידה, איך התנהג בפועל ומה חווה בדרכו לעקוד את בנו ובשעת העקידה עצמה?
מבוא
פרק ראשון – פשט
ציווי העקידה
ההליכה להר המריה והשיחה עם יצחק
בנין המזבח והעקידה
מלאך ה' עוצר את אברהם, החלפת יצחק באיל וברכת ה'
פרק שני – דרש
תמיהות יסודיות בסיפור העקידה
ניסיון העקידה – מדוע?
ניסיון העקידה – כיצד?
עקידת יצחק מצידו של אברהם
סיכום
ביבליוגרפיה
