מסכת חלה
פרק ד
ז: המשנה עוסקת בישראלים אשר עיבדו שדות של גויים בסוריא (ארצות שכבש דוד המלך מארם וסיפח אותם לארץ ישראל) בתור אריסים. לדעת רבי אליעזר – הפירות חייבים במעשר מכיוון שדין סוריא כדין ארץ ישראל לעניין מעשרות ושביעית. ולדעת רבן גמליאל הפירות פטורים מכיוון שהקרקע שהוא מעבד היא של גוי ולא שלו ובכל מקרה אין דין הקרקע בסוריה כדין הקרקע בארץ ישראל. עוד מוסיף רבן גמליאל ואומר שבסוריא מפרישים שתי חלות מכל עיסה כמו הדין בחוץ לארץ. רבי אליעזר אומר שמפרישים חלה אחת כדין ארץ ישראל. לבסוף, כולם נהגו כדעת רבן גמליאל בשתי הדרכים.
ח: רבן גמליאל אומר שלעניין הפרשת חלה צריך לחלק את ארץ ישראל לשלושה חלקים: בדרום הארץ להפריש חלה אחת, במרכז הארץ צריך להפריש שתי חלות – אחת לשריפה ואחת לכהן, ובצפון הארץ גם כן שתי חלות – אחת לשריפה ואחת לכהן. המשנה ממשיכה לדון בחלה הנשרפת ודיני אכילתה. לדעת רבן גמליאל מותר לכהן לאכול אותה ביום טבילתו גם אם השמש עוד לא שקעה ורבי יוסי אומר שאפשר לאכול אותה אפילו אם הוא לא טבול מכיוון שזו חלת חוץ לארץ אולם לזבים וזבות, לנידות ויולדות אסור לאכול אותן משום שטומאתן חמורה ואפשר לאכול אותה גם עם זר היושב בשולחן וגם לכהן שהוא עם הארץ אפשר לתת לאכול.
