שאלות המחקר של שרמר בפרק זה עוסקת במידת החשיבות של מוסד הנישואים במקורות היהודים בני תקופת בית שני. שאלת המחקר איזו חשיבות ניתנה למוסד הנישואים בחברה היהודית של תקופת בית שני ולאחריה. טענת המחקר של שרמר היא כי מוסד הנישואים היה חשוב לעולמה של חכמינו, כמו לעם היהודי בכלל, לא רק בגלל הסיבות המעשיות של מצוות פרו ורבו. החשיבות ניתנה בעקבות התפיסה הכללית בדבר חשיבות הנישואים- האדם אינו שלם אם אין הוא נשוי. הפסוק אשר ממחיש את הטענה הזו עומד בכותרת של הספר- זכר ובראם ברא אותם, רוצה לומר כשם שהאל ברא אותם יחד, עליהם לחיות יחד[1]. הקונפליקט בין הרצון ברווקות ובין עדיפות הנישואים בא לידי ביטוי בשתי דוגמאות בולטות בפרק זה. דוגמא ראשונה היא קביעת ההלכה כי ניתן לבטל את הצורך של האדם במצוות פרו ורבו:
" ואכן , ההלכה במשנה אחרת קובעת ש'לא יבטל אדם מפירייה וריביה אלא אם כן יש לו בנים" [2].
דוגמא זו מבטאת קונפליקט עם עדיפות הנישואים שהרי במקום אחר כתוב כי:
" עמדה אשר זכתה לניסוח הלכתי מחייב , כפי שעולה מדבריו של האמורא הבבלי רב נחמן בשם שמואל : 'אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה , שנאמר " לא טוב היות האדם לבדו [3]".
הערך שבסופו דבר גובר בקרב חז"ל הוא הערך של קידוש הנישואים.
