יעקב פרנק (1726–1791), מייסד הכת הפרנקיסטית, היה פעם היהודי הידוע לשמצה באירופה, הושמץ נרחב ככופר מרושע ואלים, שעסק באורגיות והוביל את הכפירה הגדולה ביותר בהיסטוריה היהודית בשנת 1759 דרך המרה המונית ביותר של אלפי יהודים לנצרות. המוניטין שלו כמעט ולא השתפר במהלך 250 השנים האחרונותץ בקרב החוקרים התנהגותו המקוממת והמופקרת של פרנק הובנה כנגזרת של הפרויקט השבתאי, או כניהיליזם טהור ואופורטוניסטי. החוקרים נטו לראות אותו כמגלומן אלים ומשוגע, יש שרואים אותו כנבל ושקרן, ואף יש הרואים אותו כאיש עם רעיונות דתיים מתקדמים למדי ביחס לזמנו, שרק רוצה להציל את עמו היהודי משקיעה בדת כובלת ומתבדלת (Michaelson, 2017).
התנועה הפרנקיסטית החלה את דרכה כפיצול מסוים מן התנועה המשיחית השבתאית. נציין כי התנועה השבתאית החלה את דרכה במאה ה-17 בפולין-ליטא, והייתה תוססת במיוחד באיזור פודוליה, איזור אשר היה שייך למלכות פולין ליטא ועבר לאחר מכן (סוף המאה ה-17) לידי האימפריה התורכית. בעיני היהדות הכללית, התנועה השבתאית נחשבה למשיחות שקר ורמייה (קליק, 2013). התנועה הפרנקיסטית היוותה במובן מסוים המשך של השבתאות, שכן כמו השבתאים האמינו הפרנקיסטים במיתוס פרסונלי והתבססו רק על ספר הזוהר ולא על קבלת האר"י ("קבלה"), אך מצד שני הפרנקיסטים גם התנגדו לשבתאות (ליבס, 1995).
כאמור, התנועה הונהגה בידי יעקב פרנק, שקיבל תהודה ציבורית לאחר שהמיר את דתו לנצרות.
