לרפורמה הלותרנית אשר עוצבה בתקופת הרפורמציה היו שלושה עיקרים ברורים אשר מהווים את עיקר הרפורמה. ראשית, הסולה פידה( אמונה בלבד). עקרון זה טוען כי יש להאמין ברעיון ההתגלות האלוהית רק כפי שהוא מסופר בכתבי הקודש. כלומר, האל הקריב חלק מעצמו, או ביטוי מסוים של עצמו, על מנת לכפר על חטאי האנושות ובכך הצליח לכפר על החטא הקדמון. העיקרון שני הוא הסולה גראיטה( חסד בלבד). עקרון זה טוען כי ישועה היא לא דבר אשר ניתן לרכושו אותו או להשיג אותו בדרך כלשהי אלא ניתנת על ידי האל בלבד לפי רצונו וחסדו. העיקרון השלישי הוא סולה סקריפטורה( כתבי הקודש בלבד). עקרון זה טוען כי האמת האלוהית כולה ניתנה בברית החדשה ולכן אין צורך בפירושים ותוספות אשר יכולות רק לעוות את המסר האלוהי(אליאב-פדלון, 1997).
ניתן לראות כי מחאתו של לותר באה נגד דרכי הפעולה התיאולוגיים של הכנסייה ולא משום מחלוקות על פולחן או היבטים אחרים. לותר ביקש להציע אלטרנטיבה לדרכה של הכנסייה על מנת לזכות בישועה. הכנסייה הקתולית הבטיחה ישועה אשר יכולה להיות מושגת על ידי השדרה הכנסייתית כמו הכמרים נזירים וכו', ועל ידי שימוש בסקרמנטים השונים אשר בלעדיהם לא ניתן להשיג את הישועה. כלומר, לכנסייה הקתולית הייתה בעלות, כביכול, על דרכי ההתקשרות עם האל וכדי שהאדם יוכל להגיע לישועה הוא חייב את הכנסייה אשר תתווך בין האדם ובין האל. העיקרון השלישי אשר צוין לעיל יוצא בדיוק נגד ההיבט הזה ושולל את יכולת ההתקשרות הזו של הכנסייה. גם העיקרון השני מסביר כי באופן כללי הישועה היא דבר שלאדם אין יכולת השפעה ישירה עליו והיא נקבע אך ורק דרך רצון האל, שהוא נשגב מבינת האדם(אליאב-פדלון, 1997).
