א. הטענה המרכזית בסרט החיים יפים היא שאדם יכול לנצח את סביבתו אם יש בו רוח הומניסטית. לאדם, גם אם הוא נמצא במחנה ריכוז, שמסמל את הרוע הגדול מכולם של המאה העשרים, יש יכולת לשלוט בגורלו. אין דבר שעומד בפני האדם, והוא יכול לשנות את מציאות חייו ולא להיכנע לדטרמיניזם. הגיבור, גווידו אורפצה, שנכנס למחנה ריכוז יחד עם בנו, כיהודי איטלקי, מצליח לשנות עבור בנו את העולם של מחנה הריכוז על ידי הפיכת החיים בו למשחק.
הנושא השני שעולה בסרט היא שאלה שהעסיקה רבים מההוגים במאה העשרים: איך קרה שדווקא הגרמנים, אשר מייצגים את העם התרבותי ביותר בעולם, נתנו יד להשמדה של מיליוני בני אדם ובכך ביזו את מורשת אבותיהם.
א. בחרתי להציג את הפילוסופיה הפוליטית של תומס הובס ושל ז׳אן ז׳ק רוסו.
עבור הובס, התכונה החשובה ביותר של מנהיג היא האוטוריטטיביות שלו. באמנה החברתית של הובס, ממנים שליט, בוס, ואסור שיהיה סדק באוטוריטה שלו. במסגרת כינון הברית, כל הפרטים מסכימים לוותר על זכותם הטבעית לחירות, לכונן קהילה ולהעמיד בראשה ריבון.
הובס תומך בשלטון ריבוני אבסולוטי (של אדם אחד או אסיפה). המקור לסמכות והלגיטימציה של השלטון היא בברית ראשונית בין האזרחים במעין ״אמנה חברתית״. נקודת המוצא של האמנה ושל הובס היא שהאדם הוא דבר שכלתני ושלאדם יש יכולת חשיבה. מכיוון שבני האדם הם תבוניים, הם יכרתו ברית ביניהם לכינון מדינה שבראשה יהיה ריבון וכך יימנעו ממצב הטבע בו מתקיימת מלחמת כל בכל.
הריבון של הובס מחזיק בסמכות לשלוט בכל תחומי החיים. הריבון אינו שותף לברית הזו ואינו צד לה, כי הוא, בניגוד לחברים האחרים בקהילה, אינו מותתר על זוכות הטבעית לחירות והוא נשאר בעל חירות אבסולוטית. הנתינים מחוייביות לציירת לריבון באופן מלאה ואי ציות משמעו אי צדק.
