פרק ראשון- רקע
התקופה הקלאסית
התקופה הקלאסית במוזיקה המערבית התרחשה במאה ה18 ועד לתחילת המאה ה19. מונח זה משמש כדי להגדיר את כל המוזיקה הקשורה למסורת של אותה התקופה אם כי לעיתים יש חפיפה בין סגנון מוזיקה זה ובין תקופות אחרות. התקופה הקלאסית באה לאחר תקופת הבארוק ( 1600- 1750) והיא קדמה לתקופה הרומנטית ( 1815-1910)[1]. בין המלחינים הבולטים של אותה התקופה ניתן לזהות את היידן, בטהובן, באך וכמובן מוצרט שיצירתו מתוארת בעבודה זו.
חוקרים עמדו על כך שהמאה ה18 מתאפיינת בחוסר אחידות מבחינות הסגנון. הסגנון השתנה בין מקומות שונים ובעשורים השונים של אותה המאה. במהלך התקופה הסגנונות השונים עברו מפוליפוניה[2] והומופוניה[3] ואפקטים מלודיים שונים החלו לאפיין את המוזיקה. כלי הנגינה החלו להתפתח עוד יותר ואיתם התפתחו אפשרויות המוזיקה החדשות. היצירות החלו להיבנות לפי חוקים ברורים וערים שונות, כמו מילאנו, ונציה, רומא ולונדון שהיו מרכזי מוזיקה החלו לאבד את חשיבותן לערים אחרות[4].
