ריכרד ואגנר היה מלחין ומחבר מסות גרמני במאה התשע עשרה. השפעתו המוזיקלית הייתה רבה על בני תקופתו מבחינה זו אולם ואגנר נודע במידה רבה גם בתור אחד מאבות הרעיון הנאצי, במתכונת מוקדמת שלו, ואשר היה המבשר של התנועה הנאצית. לימים הוא הפך להיות דמות מוערצת ברייך ומאז הוא מזוהה עם הנאציזם במידה רבה. משום כך השמעת היצירות שלו, לאחר תקופת השואה, הפך להיות נושא שנוי במחלוקת עד היום. ההחרמה של ואגנר בישראל היא תולדה של החלטה פנימית של חברי התזמורת הפילהרמונית ולא החלטה אשר נתקבלה מאת מוסד כלשהו. ההחלטה התקבלה על ידי מנצח בשם אויגן שנקר אשר החליט בערב ליל הבדולח(להב, 2001), ובשל האירועים, שלא להשמיע את ואגנר אשר היה ידוע בתור אנטישמי נלהב( אם כי מת שנים רבות קודם לכן, ב1883).
המדיניות הרשמית של המדינה היא כי הרשות המחוקקת לא תתערב בדרך של חקיקה בנושא זו, מטעמים של שמירה על חופש הביטוי. למרות זאת וועדת החינוך והתרבות של הכנסת טענה כי יש על הגורמים האומנותיים להימנע מהשמעת יצירות של אנשים כמו ואגנר וריכרד שטראוס, על מנת שלא לפגוע ברגשות הציבור, ובעיקר רגשותיהם של ניצולי השואה אשר ואגנר עבורם משמש כמעין סמל מוזיקלי של התקופה הנאצית.
השפעה מוזיקלית
ואגנר היה מלחין בעל השפעה רבה על המוזיקה בזמנו ולאחר זמנו. היצירות שלו התאפיינו בהרמוניה ופאתוס בולט, אשר קיבל עדנה מחודשת תחת ניצוחו ויצירתו של ואגנר. כבר בגיל צעיר מאוד הוא החל לכתוב אופרות אשר היו ייחודיות לתקופה והשפיעו רבות על המלחינים של תקופתו. אחת היצירות הבולטות ביותר של ואגנר הייתה טבעת הניבלונגים. יצירה זו מבוססת על אגדות גרמניות מהמיתולוגיה הנורדית העתיקה.